|
|
Page:127
ישראל ביקש פעמים רבות את מותו ואת חזרתו למצרים אך האל נשא את העם בכנפיו ושמר עליו כמו נשר על גוזליו : "ואשא את ? ם על כנפי נשרים ואבא אתלם אלי" ( שמ' יט . ( 4 העם שבכה על מותו במדבר , ימות במדבר על פי גזר דינו של האל . המבחן המכריע שניתן לעם נתכוון להחיותו - להביאו אל ארץ הבחירה , ארץ זבת חלב ודבש , ארץ האבות . אולם המבחן היה ככל הנראה , מוקדם מדי , והעם לא היה בשל דיו . הניסיון הסתיים במות כל דור יוצאי מצרים במדבר ואילו יונה השלים את מסעו מקדם לעיר . האל מסביר ליונה כי בנינוה יש בריות רבות שעדיין אינן יודעות להבחין בין טוב ורע לפיכך עליו לחוס על העיר : "ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הלבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה" ( יונה ד . ( 11 בדרך דומה מסתיימת פרשת המרגלים . הצעירים , אשר עדיין לא יודעים בין ימינם ושמאלם ולא מבחינים בין טוב לרע , יינצלו , והם שיגיעו אל הארץ המובטחת : "ןטפכם אשר אמרתם לבז יהיה ובניכם אשר לא ידעו J T היום טוב ורע T T •? המה TT יבאו שמה ! T T ולהם V T אתננה ! V . 1 T והם •• יירשוה '' T T ( רב' א . ( 39 האל הצליח ללמד את הנביא את מידת החסד והרחמים , את החיבור אל עצמו כבן חורין , כאדם שהוא בצלם אלוהים . הדרך הייתה קשה ואפילו אלימה - צלילה במצולות ים ומות הקיקיון - אך בסופה נתבררה כנכונה . גם העם עבר ניסיונות קשים ואלימים , כמו המוות בקברות התאווה , מציאת מים מרים וכדומה . אך ציבור העבדים לא הצליח להפנים את היותו בן חורין . תיאור מסעו של יונה ותיאור מסעם של בני ישראל מלמדים על הסכנות האורבות לבריות במהלך חייהן בדרך . אין אלו סכנות חיצוניות בלבד כמו סכנות הים , הרוח , האויב וכדומה . הסכנות האמתיות האורבות לאדם במסע חייו הן סכנת הבערות , האנוכיות והיעדר ההכרה כי הברואים כולם הם בצלם אלוהים . יונה , אנשי נינוה והמלחים הם יראי אלוהים ולהם מקום בעולם . לא כך העמלק , שאין בו יראה וחמלה , ולכן אין לו מקום בעולם . רוח הים במערב היא מעושי דברו של ה' כמו רוח הקדים שבמזרח . החיות הגדולות הן שלוחיו כמו הקטנות כי כבודו של ה' מלא עולם . האל רוצה בקיום
|
|
|