|
|
Page:124
ונהי בינינו- כלזגבים לכן היינו- בעיניהם ( במדבר יג ( 33 בדומה ליונה העובר מבחן מכריע באמצעות צמיחה וקמילה של הקיקיון , גם עם העבדים עובר מבחן מכריע . המבחן מתרחש בסמוך לגבול כנען ומסתיים בקולות בכי ובשתיקת הפגרים ( במ' יד . ( 34 על דור העבדים נחרץ למות על גבולה של ארץ כנען ( במ' יד . ( 35-26 בגבולה של ארץ כנען שולח משה שנים עשר נציגים - נשיאי השבטים - לתור את הארץ . גם כאן משתמש המספר במספר הטיפולוגי המציין את שלמותם של העמים . משה נותן למרגלים הנחיות מפורשות מה עליהם לבחון בארץ כנען . הוא נוקב במשך הזמן שנדרש להם לחקור את ארץ כנען - ארבעים יום . ארבעים ימים הם משך הזמן שבו אמורה הייתה גם נינוה להיהפך . יונה מסתפק ביום אחד לבשר לאנשי נינוה את הבשורה ולבם נהפך כמו גם גורלם . האל מחליט לחוס עליהם ועל עירם . בניגוד לסיפור יונה , המרגלים מנצלים את משך הזמן שניתן להם והם שבים למחנה כעבור ארבעים יום כשידיהם מלאות בכל טוב הארץ . אז מתגלה פער גדול בין דעות המרגלים : עשרה מהם טוענים שהארץ רעה היא ואילו שניים מהם דבקים בדעתם כי הארץ טובה . המרגלים המתנגדים לכיבוש הארץ מתארים את עצמם כחגבים . להנחתם גם בעיני אחרים , הם נראים כמחוסרי כוחות , כיצורים עלובים : "אלץ א ' ? לת יוש 3 יה הוא לכל העם א # ר ראינו בתוכה אנשי מד 1 ת ( שם ראינו את הטפילים בני ענק מן הנפלים ונהי בעינינו כרזגבים וכן היינו בעיניהם" ( במ' יג . ( 33- 32 בעיני עשרת המרגלים תושבי הארץ נראו כענקים . תושבי הארץ הבלתי ידועים והמאיימים נתפסו כמעין מפלצת אדירה העשויה לאכול את הבאים בשעריה . לפיכך סבורים היו כי לא ניתן לעלות ולכבוש את הארץ . ההמון שמע את דבריהם , ודרש לשוב למצרים . בתיאור המרגלים מודגשת העלייה והירידה . הירידה למצרים נתפסת בעיני העם ועשרת המרגלים כגן עדן למרות היותה מקום חמס ואילו הארץ הטובה השמנה , ארץ זבת חלב ודבש נראית בעיניהם כרעה . כאשר העם שומע את דברי המרגלים הוא מנסה לפגוע במשה ובאהרון . האל
|
|