|
|
Page:113
רק משמכיר יונה במידת הרחמים שבלבו יוכל לשמש כמליץ עבור עמו . האדם ככלל - אם לא יהיה לו חיבור אל העולם באמצעות הזדהות , חמלה והדדיות , ייעלם מעיניו טעם החיים . תשובת האל ליונה מלמדת כי לא ניתן להשקיף על החיים מנקודת ראות אובייקטיבית . החיים הם מכלול של ערכים ורגשות . לא ניתן להסביר רגשות , ניתן רק לעוררן בדרכים שונות ומגוונות . האל אינו מוותר ליונה על שליחותו , על יונה להכיר גם ברגשי הרחמים של האל על הרחוקים למרות שאלו סותרים את דעתו ונסתרים מראייתו . הרחמים , החמלה והחסד הם עיקרו של הספר . לו הייתה תשובת אנשי נינוה עיקר העלילה , הספר היה מסתיים בפרק . 'ג אלא שמידת הרחמים והאהבה לאחר היא העיקר בסיפור יונה . עולם ללא רחמים לא ייכון . המלחים מגלים חמלה כלפי יונה , האל מגלה רחמים כלפי בנו באמצעות זימון הדג והקיקיון והאל מרחם על אנשי נינוה . התערבותו הישירה של האל בחיי הברואים מלמדת כי האל אינו ותרן , 7 אלא סלחן , רחום וחנון . משה מכיר ברחמיו של האל על ציבור העבדים הזועק במצרים . בו בזמן הוא פוגש גם באי רצונו של האל לוותר לו על סירובו לביצוע השליחות . משה רועה במדבר את צאן יתרו , חותנו , ולפתע הוא רואה שיח מטפס , והוא בוער באש ואיננו נשרף , "וירא ( הנה הסנה בער באש להק ^ ה אי ^ נו אכל" ( שמ' ג . ( 2 משה מופתע מן המראה המיוחד וניגש לראותו : "ויא ^ ר משה אסרה נא ואלאה את המלאה הגדל הזה מדוע לא יבער הס ? ה" ( שמ' ג , ( 3 והנה מתברר למשה כי האל קורא לו ומתגלה אליו מתוך הסנה הבוער . במעמד זה מנהל משה דיאלוג עם האל . תחילה משה מסרב לקבל על עצמו את השליחות אולם אלוהים אינו מוותר ומנסה לשכנעו לקבלה . בסוף מעמד הסנה משה מקבל על עצמו את ביצוע שליחות האל להוציא את ציבור העבדים ממצרים ולהביאו אל ארץ הבחירה . יונה שמח על הופעתו הפתאומית של שיח הקיקיון אך לא מגלה כל סקרנות כלפיו . הוא אינו תמה על הימצאותו מעל לראשו . יונה גם אינו נותן את דעתו על כך שעליית הקיקיון ואובדנו באו שניהם מידי אנגל . ( 1995 )
|
|
|