|
|
Page:11
בץ קודש לחול : על תפישת הזמן בסיפור * ביאליק א ביצירתו של ח . נ . ביאליק לתקופותיה ולגילוייה הז'אנריים , של שירה , סיפורת , מסה ונאום , אתה מוצא התיחסות רגישה אל הזמן בזרימתו וחמודותיו המחזוריות , תוך תהייה מתמדת על זיקתו הן לעולם "האני הפיוטי" של המשורר והן על השפעתו ומעורבותו במהלך העלילתי והתיאורי של סיפוריו בפרוזה . מעבר למימוש השירי והסיפורי של גורם הזמן לגילוייו קיימות קביעותיו העקרוניות של ביאליק על מהות הזמן היהודי המסורתי , שנתנסחו בעיקר בערוב יומו , בעידן שבתו בארץ ישראל , שעה שבא לתרום את תרומתו בעיצוב דמותה הרוחנית של המציאות המתהווה לעיניו . אבחנותיו הללו של פשר הזמנים , שחותם המסורת היהודית עתיקת היומין טבוע בהם , יש בהן כדי להפיץ אור נוסף על אותה מתיחות נוקבת בין חזון למציאות האופפת את הווייתו היוצרת של ביאליק . עוד במסתו בעלת המוניטין , "אגדה , "והלכה שפורסמה לראשונה בשנת 917 ו , קושר ביאליק כתרים ל"שבת . "המלכה הוא מציין כי בדמיון העם היתה בעלת גוף ודמות הגוף "כלילת זוהר . "ויופי הוא מציין לא רק את השתקפותה באגדות חז"ל ובאגדות עם מאוחרות , אלא מזכיר גם את משוררי ישראל מר' יהודה הלוי ועד היינה , אשר שרו לה שירים ושאבו השראה מקדושתה . עם זאת מטעים ביאליק באותו מעמד , כי השבת היא גם פרי יצירתם הלגיטימית של בעלי ההלכה , שהגדירוה וסייגוה , לפרטיה ולדיקדוקיה , מפאת המצווה והחובות הכרו כות בה . נאמן לגישתו ההארמוניסטית בסוגיית זיקת ההדדין שבין אגדה להלכה , מצהיר ביאליק : "אין זאת כי אם אידיאה נשגבה אחת , צורה אחת עליונה של שבת , רחפה לפני עיני האנשים המפוררים האלה , ורוחם הוא שקבצם הנה מכל הדורות ועשאם שותפים ביצירתה ובשכלולה" ( רח ) ' בימי שבתו בארץ מתייחס ביאליק בהתמדה לסוגיית קודש וחול , שבת ומועד , מעמדם ההיסטורי והאקטואלי כאחד , אם במישרין ואם בשולי סוגיות אחרות . בדבריו משנת תרפ '' ח , על יסוד הקדושה שבלשון העברית , הוא קובע גם כמה הלכות אשר להבדלים המהותיים שבין
|
|