|
|
Page:11
שיתקבל העניין הזה כיתרון . ואולי יוכל האופן הזה לשמש , כחומר , למי שמוצאים את פרנסתם במסלול האקדמי , ועליהם לעמוד בדרישות מחמירות הרבה יותר של טיעונים . מכל מקום , הקפדתי להביא דברים בשם אומרם , לציין בהערות שוליים את המקורות - לא רק כדי לסייע לסטודנטים ומרצים בעולם האקדמי , ולא רק כדי לכבד את השורה הארוכה של הכותבים , אשר נעזרתי בתרומתם הקודמת לכתיבתי - אלא גם כדי שלא אצטרך לציין מפעם לפעם "זה שלי , את זה אני . "כתבתי ואולי צריך להוסיף - למען , "היגיינה"ה ודווקא משום שפעמים רבות אישמע בוודאי כמי שאוהב ולא אוהב בטונים חזקים מדי - את מה שרולאנד בארת כתב בהנאה של הטקסט : אם אני מסכים לשפוט טקסט בהתאם להנאה , אינני יכול להניח לעצמי לומר : זה טוב , ואילו ההוא - רע . שום רשימת מקבלי פרסים , שום ביקורת . כיוון שתמיד משתמע מכך יעד טאקטי , שימוש חברתי , ולעיתים קרובות הסוואה מדומה . איני יכול לערוך מינון , ולא לדמיין שהטקסט ניתן לשכלול עד שלמות והוא מוכן להיכנס למשחק של { שואים נורמטיביים : יש יותר מדי מזה , ולא די מההוא ; הטקסט ( ואותו דבר נכון גם לקול השר ) אינו יכול אלא לחלץ ממני את השיפוט , שאיננו בשום אופן שיפוט תיאורי : זהו זה ! ואפילו יותר מזה : זהו זה בשבילי . ה"בשבילי" הזה איננו סובייקטיבי ולא קיומי , אלא ניטשיאני ... " ) ביסודו של דבר , זוהי תמיד אותה שאלה : מה זה בשבילי (" ... ?
|
יצחק לאור
|
|