|
|
Page:8
אין היא הופכת בעצמה ליוגורט צבעוני מלוקק בשפתיים חושניות בטלוויזיה , נניח . וב '' מקום" הזה שאיננו יציב , ואיננו מוצק , ואיננו עומד על מקומו , ואיננו ריק לוח" ) חלק" קראו לזה בעידן הנאורות ) ואיננו נייטראלי , כי תמיד יש מי שקובע את הכללים ואין הקורא / ת , וגם לא הסופר / ת יכולים לעשות 'כל מה שעולה על , 'דעתם ב"מקום" הזה תמיד יש כבר לשון ושלטון . "הכול" כבר נקבע מראש . מדורי דורות . כולל הייצוג והעלילות . נשים יודעות זאת , מן הסתם , טוב מן הגברים . גם בני מיעוטים אחרים - בין אם הם מיעוט בעל רוב מספרי , כמו הנשים , ובין אם כבר אין להם רוב מספרי , או לא זכו עדיין להיות רוב מספרי ( בחברות שהמציאו את הסטטיסטיקה בגלל הפחד - ( "מיעוט"מ גם בני מיעוטים אחרים מכירים את הצפיפות המושגית הזאת הקיימת בתחומי הלשון ומה שמעבר ללשון , ומה שנברא בעזרת הלשון : הסדר הקיים המקיים את הלשון מרגע שבו אנחנו פוקחים את עינינו לראות ש"השמיים . "כחולים או , למשל , " עיניהם הכחולות ושערם הבהיר של הטובים" לא מפסיקים ללוות את רוב העולם - עולם כהה , כהה עיניים , למשל - למרות כל מה שנעשה כבר בשמו של הגזע העליון . וזהו רק משל ( וגם אין לי דבר נגד "בהירי השיער ובחולי , "העיניים חלילה . ( יש אפילו חוברות הדרכה לסופרים , מטעמן של הוצאות ספרים - עדיין לא בארץ , אבל כבר הרבה מאוד שנים באירופה ובאמריקה - איך לכתוב רומאנים : מהר , בעזרת כמה תחבולות , בעזרת כמה סטריאוטיפים מהירים של צבע / מין וכמובן , נסיעה למקום טרופי . כל תלמיד קולנוע מכיר את המטחנה הזאת של "איך לכתוב תסריט כדי שיתקבל ; "במהירות כל עובד בעולם הפרסום יודע כמה מעטים הדימויים שבעזרתם נמכר "השפע" על המרקע . אבל אין אלו היריבים היחידים של החופש , כלומר של האפשרות הפתוחה לדמות דימויים חדשים , וחשוב מזה : החופש לייצג את מה שאי אפשר עדיין לייצג , הצורך ( להרחיב את הרצון ) להיות חופשי . האויב הגדול ביותר הוא השכחת הרצון הזה , בדרך פרדוקסאלית דווקא באמצעות מחיקת הזיכרון הפרטי , הכי פרטי , הכי אינטימי . כי כל הדיבור על החירות היה דיבור על רצון ועל נכונות ועל צורך . לא על הוויה של חירות "מעצם . "הגדרתה ההכרה במגבלות של הסובייקט האנושי , ההכרה בכך שהסובייקטיביות שלו גם היא נתונה מראש , כמו הלשון , כמו הדימויים , כמו הספרות שכבר נכתבה , כמו השיח האקדמי שכבר נבנה , ההכרה הזאת אינה צריכה להרתיע . אין לך ברירה , קורא / ת יקר / ה , את / ה מוכרח / ה להניח שאת / ה סובייקט , סובייקטיבי , חד פעמי , ראשון , כלומר יכול להיות חופשי , כלומר יכול לעשות דרך כלשהי אל המקום שבו אפשר אולי להיות חד פעמי , ראשון , לא במשמעות המתועבת של "זהות" , "אגו"ו אלא במשמעות של תנועה בלתי פוסקת , מן הדמיון אל העולם , ומן העולם אל הדמיון , ולא להפסיק לשלול , לרגע לא , משום שהעולם והדמיון מתקשים לדור בכפיפה אחת , ולרסן את הדמיון , את הרצון להיות חופשי , זהו בדיוק מה שנמכר לנו
|
יצחק לאור
|