|
|
Page:13
הכואבים אך הבלתי נמנעים בתהליך ההכרה ההדדית של הסובייקטים בחירות זולתם . שני מאמרים אותם פרסם לאור במטעם מנתחים את שירתם של דליה , 'רביקוביץ נתן זך , מאיר ויזלטיר ודוד אביק , מתוך התייחסות לשאלת זהותם והזדהותם של המשוררים הללו באדונים , או עבדים . הדיון נפתח במוטו מתוך ההרצאות על הפנומנולוגיה של הרוח מאת אלכסנדר קוז'ב : "אדם אף פעם איננו אדם . / על כורחו , הוא תמיד , / במהותו , או אדון או . "עבד אולי לא מיותר לציין את השפעתו של קוז'ב על לאור . כמו קוז'ב , גם לאור מבקש להתיך את היגל ומרקם עם היידגר , להדגיש את חיוניותה של ההתהוות ואת קיפאונה של ההוויה , ולבחון את הפעולה בעולם דרך הפרספקטיבה של סוגיית האדנות והעבדות . כך בשירים , במחזה ובכתיבה ההגותית , אבל בעיקר בשלושת הרומאנים : שלושתם מציירים התגלמויות שונות של יחסי אדנות ועבדות וממחישים את האימפוטנציה והפתטיות המהותיות לאדון ( אבל גם את כוחו המדכא ) ואת הפוטנציה והאנרגיה המתנגדת של הצמית ( וגם את חולשתו החונקת . ( את עם , מאכל מלכים אי אפשר לקרוא מבלי לחוש , בכל עמוד , את המאבק בין ההודעות העצמיות , את הדחף למחוק את הזולת , לבטל את הסובייקטיביות שלו ולהפוך את תודעתו לאובייקט לא מהותי . המאבקים האלה משורטטים שם הן ברמה האישית והן בזו המעמדית . ל'אני חושב' זה , הסובייקט שאינו ניתן לרדוקציה , תפקיד ראשוני בעיצוב תנועת הרומאן . לא תיתכן דמות שאינה , 'אני' גרעין כמוס של כוח . אי אפשר שלא לחשוב על הכוח הזה קודם כל כעל אחדות , , 'אטום' מה שאינו ניתן לחלוקה , מה שאין בו ריבוי . המדובר בקביעה מטאפיסית , בתביעת הנפש , ובדרישות הספרות , השירה , הדרמה . מכיוון שכך , נושאת ההיזקקות ל'אני , 'חושב ל'אגו קוגיטר , אופי פוליטי . אבל לאופי הזה צדדים שונים . במקביל לכתיבת עם , מאכל מלכ ם עבד לאור על ספר המסות אנו כותבים אותך מולדת . במסה הדנה בגיל ; הבובות לאיבםן ובהפקה התיאטרונית שלו , הוא מעיר : גם נורה של איבסן בטקסט היא הנחה זמנית בתהליך הקריאה . יתר על כן , בבוא הבמאי להכין את הדמות להצגה , ממש כמו בקריאה שקרא את המחזה , אל לו לכפות על השחקנית בשר ודם להיות קוהרנטית מהטקסט , או אם להשתעשע מהדיבור על העולם : למה לכפות על השחקנית קוהרנטיות שאין לה , "בחיים" דווקא בבואה לעבוד על טקסט שגיבורתו חסרת קוהרנטיות בגלל הבנתו העמוקה של איבסן את היעדר הקוהרנטיות , את המצוקה בעטיו של בעל אובססיבי , הדורש קוהרנטיות . והעיקר : יש קשר בין הבמאי הדורש קוהרנטיות לבעל האובססיבי , לצופה הנהנה מהקוהרנטיות הזאת , ולמבקר : עולם של אדונים . מה שאיבסן העמיד מול העולם הזכרי הזה לא היה רק נורה , אלא מראה מביכה : גם אתה טורוולד" ( שם , עמ' . ( 252 לאור יוצר כאן חיבור חדש בין סוגיית האדון והעבד לבין הסובייקט האחדותי המכונן אותה . הוא מטשטש , בפסקה הזו , את מקומו ההכרחי של גרעין הכוח האטומי , המניע והמונע , המתקף והמתוקף , ומצביע על כך שהקשר בין האדנות לבין תפישת הסובייקט כתודעה אחדותית חורג ממהלך דיאלקטי מופשט של תביעה להכרה . הוא כרוך
|
|