|
|
Page:12
אולי , ואולי לא אולי : 'אני חושב / 'אני מדבר' ואני פועל' ביצירותיו של יצחק לאור ענת מטר אפולוגיה אילו כלים עומדים לרשות החוקרים כדי לפרק ולנתח את הטלטלה האוחזת בנו , כשאנו קוראים את יצחק לאור ? כדי להמשיג את יצירתו , הים העצום הזה , גליו , משבריו , עוצמתו , זרמי העומק שלו , לשונות , דימויים , צעקות , נשימות ? אין ( לי ) מושג . המושג ניגף בפני הים . ובכל זאת : משהו - בהמשך עוד ניתן לו שם - קורא לנו לא להתעצל ולהתאמץ "למסר את / המשג הלא ידוע" למרות הפיתוי להיכנע , כי " הקרוב ברור / ברור מדי , ברור מכלי להיות ידוע , והרחוק / טובע במפשט , משג $ 7 צל , נהנתני" ( עיר הלוויתן , השיר והכרך , עמ' . ( 12 נצלול , אם כן , לפילוסופיה הבולעת הכל , "כמו קךקעית הים" ( שם , ( בתקווה שהמודעות לקוצר ידנו תגן עלינו מטביעה בהיבריס ההפשטה . אני חושב יצירתו של יצחק לאור מושתתת על התגוששות מתמדת , לא מוכרעת , בין שלושה מומנטים של . 'אני' לא בדיוק סתירה , לא בדיוק דיאלקטיקה : התגוששות , מאבק . מומנטים של , 'אני' אמרתי , קורצת במודע לפרק המפורסם על דיאלקטיקת האדון והעבד בתוך ה"פנומנולוגיה של הרוח" מאת היגל . סוגיית האדנות והעבדות מהווה ציר מרכזי ביצירתו של יצחק לאור , החל בסיפורים ובשירים המוקדמים ביותר , ועד הזמן האחרון ממש . הסוגיה הזו תשמש לי כעין מבנה עזר , למה , בעזרתה אבקש לתחום את המאמר . לאחר שאיתר בשמחה את ה'אגו קוגיטר שלו , גילה דיקרט שהוא כלוא , משתכלל בתוך עצמו , זקוק לתיקוף חיצוני שיאשר את הזהות , האחדות , את אמיתותה של התודעה העצמית , את היותו של הסובייקט סובייקט , דהיינו חופשי . דיקרט נחלץ מכלאו , כידוע , בעזרת המתקף הגדול , "הרוח המוחק ; "הכל אבל שנים אחר כך , בעידן שבו פג תוקפו של המתקף הזה , הולידה תשוקתו של הסובייקט לקבל הכרה בחירותו את ריאלקטיקת האדון והעבד . ב "פנומנולוגיה של הרוח" מפרט היגל את השלבים
|
|