|
|
Page:10
הסטירה , ההוקעה ) הקולוסאליים של יצירות הפרוזה הגדולות -עם , מאכל מלכים , הנה ארם ayr \ דלל / י גללייל / י . אבל כאן המקום להצביע על כך שנקודות הסיום של יצירות הפרוזה הללו מתחברות כולן אל נגיעה חרישית או טקסית , בחוויית רגש עזה , פקוחה ופשוטה , נאיבית וחסרת בושה , ובמצבים טקסטואליים קדמוניים , שלמים , המהווים " : "מקור התפילה "ונתנה תוקף" המיוחסת לר' אמנון ממגנצא בסיום עם מאכל מלכים , או המילים "הנה אדם" בסיום הנה אדם , שגם אם הילד השומע אותן בסיפור אינו מבין אפילו את לשונן , הקורא רואה את מלוא ממדיו המתאבכים של הצירוף הנטול מן הברית החדשה המקיפים את תמונת האב והבן ויוצרים תמונת "פייטה" שאינה קורסת ואינה נסגרת בסוגריים המגחיכים אותה . אפילו סיומו של יעס רוחי גווייתי , הפורע כל מוסכמה בדבר "סיום" ויש בו מינון גבוה יותר של פירכה ולגלוג על עצם המעשה הסיפורי , נוגע ב"שיר , "הכבוד בעמידה נרגשת מול ארון הקודש ובאמירת המילים הקדושות "אדמך אכנך ולא ידעתיך" המובילות למשפט המסיים הנוגע בקרום הדק שבין חיים למוות . נקודות הסיום הללו מסמנות את העיקר שבלעדיו לא יכול להיות ערך וטעם לא לחיים ולא לספרות . זה העיקר שהפגיעה בו מחוללת את הרומאן ומציאתו מחוללת את סיומו . הרומאנים הגדולים הללו , מכיוון מסוים , הם מסע חיפוש אחר האפשרות לומר את דבר הערך , הרגש והקדושה , לרגע קצר , בלי בושה . מן הבחינה הזאת לאור הוא צאצאו הישיר של י . ח . ברנר , ובמיוחד שלמכא / ומכאן . בשיר , "בשר" מתוך אוהב ימים ( עמ' , ( 31 ניתן לראות היטב כיצד מתקרב הדיבור אל הגלעין הפשוט , הראשוני , של התום . כאן יש רק שכבת כיסוי אחת ; שכבה אחת בלבד של אירוניה , וזו האירוניה הפשוטה מכל סוגי האירוניה - האירוניה של ההיפוך : מה שמכונה בשיר "בשר" אינו בשר אלא נפש . ומתוך השימוש הווירטואוזי בממד הטראגי של האירוניה המהפכת , צומח בשיר אותו זרם המוביל דווקא מן ההיפוך אל המקור , וכך נקשר קשר אימננטי בין ההיפוך והמקור , בין הבשר והרוח . היוצא מכך הוא מניפסט חזק , מן החזקים שניתן למצוא בשירה העברית המודרנית , בדבר הלכידות שבן הגוף והנפש : בשר הבן שואל את בשר האב : האם אתה שומע ? זרת קטנה אחת מבשר האב משיבה : כן . בשר הבן שואל את בשר אביו : אתה ר 1 אה אותי ? זרת קטנה אחת מ ? שר האב מנסה להשיב . האם אתה מכיר אותי ? אני נותן את בשר יךי בבשר יךך , אם תךפה נפל
|
|