|
|
Page:9
פתח דבר האישה במקורותינו - הטובה היא אם רעה ? לאישה מקום נכבד בספרות העברית לדורותיה , ואין תקופה בה לא תפסה מקום חשוב ביצירה העברית . יצירות שלמות , סיפורים , אנקדוטות , מכתמים , משלים ושירים , נכתבו על אודותיה למן ימי בראשית ועד היום . כבר במקרא נמצא סיפורים רבים על נשים , וביניהם על נשים שרבה חשיבותן בהיסטוריה האנושית והלאומית , כמו סיפורים על אמהות האומה - שרה , רבקה , רחל ולאה , סיפורים על שופטות , נביאות ומלכות - דבורה , חולדה , בת שבע ואסתר , ואפילו סיפורים על נשים זרות , שאינן מבנות ישראל , כגון רחב ויעל , אשר דמותן נקשרת בסיפורי גבורה והצלה , וכגון איזבל , בת מלך צידון ואשתו של אחאב מלך ישראל , אשר מתוארת במקרא כמי שגרמה , בין היתר , להפלת בית אחאב . בין אלה מסופר גם על נשים מקרב פשוטי העם , ואפילו שם אין להן , כגון אשת מנוח , אמו של שמשון ( שופ' יג , ( האישה החכמה מתקוע ( שמ"ב יד ) או האישה משתם ( מל"ב ד , ח-לח . ( מן הצד האחר עולה מן המקרא דמותן של נשים מפתות ומריחות כגון חוה שפיתתה את אדם לאכול מן הפרי האסור , אשת פוטיפר שניסתה לפתות את יוסף , ודלילה שפיתתה את שמשון לגלות לה את סוד כוחו . נמצא גם סיפורים על נשים רעות כגון המלכה עתליה , שכמעט שהרגה את כל בית המלוכה של שושלת בית דוד . גם מספרות החוכמה , ובעיקר מספר משלי , לא נעדרת דמות האישה כמו במזמור "אשת חיל" המהלל את האישה , או היפוכה - האישה הזרה , הנוכרייה והזונה אשר החכם בספר משלי מזהיר מפניה ; בספרות החוכמה ננקטת גישה דידקטית המנחה את האדם הצעיר בדרך חיים נכונה , ומעודדת אותו לבחור באישה ראויה למען ייטב לו בחייו , אך גם מזהירה אותו מפני אישה מדיחה ומפתה . הדמויות במקרא , ובכללן הדמויות הנשיות , בין החיוביות ובין השליליות , להוציא אחדות , אינן כולן שלילה או חיוב . גם המופתיות שבהן עשו מעשה או מעשים שליליים , ובאלה קנאותה של שרה , תחבולותיה של רבקה ומעשי
|
|