|
|
Page:13
גילו ימיו של אלוהים היו כימי המים והחושך והתהום . בראשית ריחפה רוחו על פני המים ומלבד זאת היו שם רק חושך ותהום . אז התחיל אלוהים לברוא את האור ואת השמים והארץ . ובהמשך הר דוורב שנקרא גם הר האלוהים . גם בשלב מאוחר יחסית , בימי הממלכה , חזר אליהו להר האלוהים ופגש שם את האל . ברבות הזמנים נטש האל את הר שעיר , שהפך למקומו של השטן . מלבד זאת נוכחותו של אלוהים היתה כנראה מוחשית ומורגשת יותר במשכן שנבנה לו עוד בזמן הנדודים במדבר , ואולי אפילו בארון שבו נישאו לוחות הברית ושנקרא גם ארון האלוהים . מאוחר יותר הוא נכח במקומות כמו היכל יהוה בשילה או במקדש בירושלים . כל עוד שוטט בשמים לא היה לו מקום קבוע , מקום של ממש להיות בו . בניית המשכן , ועוד יותר מכך המקדש , העניקה לו מקום כזה ועם לשכון בתוכו . כעת כבר לא היה נע ונד והיה שייך . עם זאת גם היה פחות נגיש וגלוי . כבר לא היה נוכח בכל ונמצא ומורגש בכל , תחת כל עץ ועל כל גבעה , לא התגלה במדבר ועל הים לעיני כל , אלא צמצם עצמו לקודש הקודשים , אל מאחורי הפרוכת , הסתפק בהתגלות רק לכוהן הגדול ביום הכיפורים , ולעם לא נותר אלא לקבל ולהאמין . אבל כשחרב המקדש התרופפה שוב אחיזתו באדמה ובארץ . משהו ממנו עוד נותר , פרפורי שכינה רועדת , משוערת , בין ספסלי תלמידי החכמים , בשבילי השדות בואכה כרם דיבנה , בעיניהם היוקדות של רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי עקיבא , בעיניו החכמות , העייפות , של רבי אלישע בן אברה . אבל אחר פרחו גם כל אלה באוויר . העם יצא לגלות ואלוהים , שנקרא כעת "הקדוש ברוך , "הוא , "המקום" ו"ריבונו של , "עולם יצא איתו , ושוב היה נע ונד , קלוש ונידף .
|
|