|
|
Page:9
ההתיישבות' ויושב ראש האגודה - גס את מה שנודע בשם 'החוג , 'הרדיקלי שחבריו נבדלו מהקו שהוביל רופין לא רק במסקנותיהם בנוגע לעתיד המפעל הציוני אלא בראש ובראשונה בתפקיד שייעדו לאגודה . בעוד שרופין ביקש לשמור על 'ברית , 'שלום לפחות בראשית דרכה , כאגודה ייצוגית עקרונית ובפורום עיוני המצוי מעל לפוליטיקה הפנימית בתנועה הציונית , הרי שבני החוג הרדיקלי דרשו להפכה לאגודה פעילה ויוזמת ולשחקן משמעותי בפוליטיקה הציונית . חוג זה , שהיה מלכתחילה המרכיב היציב ביותר באגודה , הפך מסוף שנת 1927 לנותן הטון ב'ברית 5 . 'שלום החוג הרדיקלי כלל אינטלקטואלים בולטים דוגמת חוקר המיסטיקה היהודית גרשם שלום , איש החינוך עקיבא ארנסט סימון , העיתונאי רוברט ולטש , מנהל בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי , הפילוסוף הוגו ברגמן והנס כהן , מזכיר האגודה ומאבות חקר הלאומיות . אלו היו ללא ספק דמויות אידיוסינקרטיות , אך היה להן בכל זאת פרופיל משותף : אינטלקטואלים ציונים מרכז אירופים , בני דור שעיצובו האינטלקטואלי נעוץ בנעוריו במפנה המאות , ו'חינוכו הפוליטי' התרחש בשנות מלחמת העולם הראשונה . ' ברית שלום' לא הגיעה להישגים משמעותיים , לא שינתה באופן ניכר את התודעה הציונית ואף לא הצליחה בשום שלב להרחיב את חוג התמיכה המצומצם שלה , שמנה עשרות בודדות של חברים רשומים . תחת זאת פרשו ממנה , בעיקר אחרי מאורעות תרפ"ט , עוד ועוד מחבריה ומנהיגיה , וישיבותיה התמעטו , עד כי בשנת 1933 חדלה האגודה מלהתקיים . כיצד ניתן להסביר , אם כן , את העניין המתמשך ( ואולי אף הגובר ) באגודה קטנה , דלת הישגים וקצרת ימים זו עשורים רבים אחרי סוף דרכה ? חגית לבסקי הציעה מספר הסברים במאמרה החשוב על אודות 'חידת חותמה של ברית : 'שלום היוקרה שהעניקו לאגודה האינטלקטואלים הבולטים שנטלו בה חלק ; הקסם המודרניסטי של הרעיון הדו לאומי ; זיהוי 'ברית שלום' בהיסטוריוגרפיה עם שרשרת גופים ציוניים אחרים שדגלו ברעיונות דומים ( למשל אגודת ;( 'איחוד' קשריה ההדוקים עם הציונות הגרמנית וצמיחתה מתוך זרמים מרכזיים בציונות האסכולה' ) ;( 'האחד העמית וייצמניסטית חשיבותה כמציינת עמדת קצה ( קוטבית ל'קיר הברזל' הרוויזיוניסטי ) בקשת האידאולוגיה הציונית . אף שנדחתה באופן חד משמעי על ידי הזרם המרכזי בציונות ובהנהגת היישוב זכתה ' ברית שלום' למקום מרכזי בהיסטוריוגרפיה ובתודעה העצמית ההיסטורית של אותה ' אסכולה ציונית . 'מרכזית ממאמרה של לבסקי משתמע כי שנים אחרי פיזורה המשיכה האגודה לשמש עלה תאנה מוסרי רעדות' לניסיונות פיוס ציוניים מרחיקי לכת שנדחו על ידי הצד הערבי . אלא שלבסקי מטעימה כי אין מדובר במהלך ציני . 5 אהרן קירר , 'לתולדותיה של '' ברית שלום" בשנים , ' 1928-1925 יהודה באואר , משה דיויס וישראל קולת ( עורכים , ( פרקי מחקר בתולדות הציונות : מוגשים לישראל גולדשטיין בהגיעו לגבורות , ירושלים , תשל"ו , עמ' . 271
|
|