|
|
Page:8
שמחלקת את החוויה הציונית שלה עם העם בתפוצותיו , במגמה להדגיש את ייחודה מהעם בתפוצותיו ( ייחוד שאולי יעורר תפוצות אלה להצטרף אל השבט וליצור עם במולדת . ( במה התאפיינה ספרות העלייה הראשונה כספרות שבט ? א , ההקשר הבראשיתי . ציבור המתיישבים בעלייה הראשונה , כמו על פי חוקי האנתרופולוגיה של השבטים הקדומים , הוא ציבור שקורע עצמו מן " השבט הגדול" הממוסד , והולך לחפש לו מקום משלו וחיים משלו . בסיפורי השבטים , ציבור כזה נוצר עקב אי הסכמה , מאבק וכשלון , שבעקבותיו לא ניתן להמשיך ולהישאר במסגרת שבט האם . מובן שהיציאה אל הדרכים מבטיחה נדודים , קשיים וסכנות חיים , אך הדביקות במטרה לבנות חיים חדשים ועצמאיים , מדרבנת את ההולכים להמשיך על אף הכל . איך מחליט ציבור נודד לבחור איזור להתיישב בו ; מדוע איזור זה ולא אחר ; כיצד הופכת פיסת קרקע מחבל px סתמי , למקום משמעותי של תקיעת יתד , התיישבות , ואפילו מקום מקודש . תהליך זה , בהרכביו הראשוניים , מוסבר במיתוסים השונים שעניינם "מוצא , "המקום והמתקשרים על הרוב במיתוסים של לידה , התגלות כוח על טבעי ( ובניית מזבח , ( פריצת מי מעיין ( או חפירת באר , ( כריתת ברית , וכדומה - מעמדים שדוגמאות רבות להן בסיפורי המקרא , וכן במיתוסים הבבליים , 5 המצריים , היווניים והצפוניים . המיתוס של מתיישבי העלייה הראשונה , שקרע אותם מסביבת "העם , "הגדול והנדיד אותם בדבקות רעיונית אוטופית לארץ ישראל השכוחה והנידחת , הוא מיתוס "חלום ; "הדורות מיתוס זה שבא לידי ביטוי במערכת פסוקים דפוסיים ( כמו "לשנה הבאה , "בירושלים "חדש ימינו , "כקדם "אם 6 אשכחך ירושלים תשכח ימיני" וכדומה , ( חידד את הכמיהה , כמו השבעה חוזרת ונשנית , לשוב ולבנות מחדש חיים לאומיים בארץ ישראל . ואכן בשם מיתוס זה ניתקו המתיישבים את עצמם מקרוביהם ומקהילתם ; בשם מיתוס זה הם לא הצטרפו לשיירות המוני היהודים שהיגרו אל הכרכים הגדולים באירופה או באמריקה ; ובשם מיתוס זה הם חשפו את בני ביתם קטנים כגדולים , לקשייה ולסכנותיה של ארץ נחשלת , עלומה , שעל פי המיתוס היא היא psn המובטחת מיני דור . למותר לציין שדווקא עובדת הישארותה של pxn עזובה ומוזנחת , אישרה את אמיתותו של המיתום בעיני המתיישבים , בטענם שהארץ לא נתנה את עצמה לפיתוחו וליישובו של אף ציבור אחר , ואלפיים שנה חיכתה לקיים את הבטחתה - להם . לפיכך , לא בכדי מציבה שירת , "חיבת ציון" את יחסי העולים / א ^ ישראל במטפוריקה של יחסי בן / אם : הארץ היא "אם , "זקנה עלובה וזנוחה , המחכה על פרשת דרכים , ואינה מתייאשת גם אם עיניה כלות ; ואילו העולים הוא , "הבן" שסוף סוף החליט לחזור הביתה ממסעותיו ונדודיו -
|
|