|
|
Page:12
בחיים האוטונומיים שיהיו לברואי מחשבתה מרגע צאתם לעולם ובהשפעה שתהיה להם על בני אדם אחרים . "כל פעם שאת כותבת משהו ושולחת אותו אל העולם , והוא נעשה נחלת הציבור , כל אחד חופשי לעשות בו כרצונו , וכך צריך להיות " , אמרה ארנדט ב . 1973 "אין טעם לנסות לשלוט במה שיקרה לכל מה שחשבת בינך לבין עצמך . מוטב 9 דווקא לנסות ללמוד ממה שאחרים יעשו עם זה " . מבקריה טענו בין השאר כי אינה תיאורטיקנית במהותה . אולם היא התרחקה במתכוון ומבהירה מתיאוריות גדולות , חובקות כול ומנותקות מן התופעות . באקט המחשבה שהיא הפעילה על הכול , מענייני העולם עד ענייני הלב , גישרה ארנדט בין ניסיון החיים היומיומיים לבין ההרהור וההגות על אודותיהם . תמצית המחשבה מן הסוג הזה הייתה יכולתה להביא את העולם למצב של חדות יתר , להפשיט אותו מן הקלישאות ומן האמונות התפלות , לקלפו מן הסנטימנטליות , ומן המעטפת העקרה של התיאוריה . בה במידה היא גם סירבה לייחס משמעות היסטורית עולמית לתנועה או למטרה ( cause ) כלשהן , ותיעבה את האידיאולוגיות הגדולות , המשיחיות , שהבטיחו גאולה שלמה וחוללו חורבן . התיאוריה הפוליטית שהציעה ארנדט הייתה נטולת נחמה , ללא גאולה וללא הערובות שאידיאולוגיות מודרניות מימין ומשמאל התיימרו לספק . בפילוסופיה הפוליטית שלה לא הציגה ארנדט מרשמים לפעולה מגובים בטיעונים פילוסופיים . היא גם לא ניסתה לשרטט אתונה חדשה , כפי שקוראים לא מעטים שלה סברו . ועם זאת , למרות הסתייגותה הנחרצת מהסוכנים הטיפוסיים של הפוליטיקה המודרנית - מדינות בירוקרטיות ומפלגות פוליטיות - היא לא ויתרה על הפוליטיקה כפרקטיקה ספציפית של השפעה על הכוח הציבורי ועל השלטון . היא העמידה לעומתם צורות ספונטניות ואנארכיסטיות יותר של פעולה ושל התארגנות פוליטיות , נמשכה לדמוקרטיה השתתפותית והתבוננה בהתלהבות במופעי ההתפרצויות של פעילות אזרחית בכל מקום שבו אירעו , מן המהפכה קצרת הימים בהונגריה ב 1956 ועד למצעדי הענק למען זכויות האדם ונגד מלחמת וייטנאם באמריקה ולהפגנות הסטודנטים בשלהי שנות ה 60 משני צדי האוקיאנוס . בכתביה ביקשה להראות שפעולה , בחירה , ומרי אישי ואזרחי אפשריים תמיד , גם בנסיבות הכי פחות צפויות והכי בלתי אפשריות . אולם יחד עם זאת , היא סירבה לראות בעצמה גורו פילוסופי פוליטי , ספקית של מרשמי פעולה ותוכניות עבודה , ולא נפתתה להעמיד לעצמה אסכולה פילוסופית או
|
|