|
|
Page:13
או חיצונית , ואחרי כישלון הרפורמיסטים הצטרפו אליהם המהפכנים לשעבר שנאבקו לשווא לשנות את המשטר האסלאמי . 70 % מהצעירים מצהירים שהם אינם דתיים . הדור השלישי של "מדינת אלוהים" אינו מאמין , ואינו מבין כיצד היו הוריהם מסוגלים לצאת לרחובות לפני עשרים ושש שנים ולהפגין בעד מדינה אסלאמית . רוח מרדנית ממשיכה לנשוב בקרב הצעירים , אך כיוון שאין לה כל ביטוי פוליטי היא מתבטאת בעיקר בהגנה על חירויות חברתיות שהושגו במהלך נשיאותו של ח'אתמי . הנערות ממשיכות ללבוש מקטורנים קצרצרים הדוקים , מגלות קווצות שיער ארוכות , מאפרות עיניים וצובעות שפתיים כמחאה נגד המשטר . אם הן נעצרות , הן חוזרות לסורן מיד עם שחרורן . הנערים מגדלים וקנקנים בסגנון בראד פיט ולא כשל מוסלמים מאמינים , וכאשר יש ברשותם מכונית הם מאזינים למוסיקת רוק בקול רם שעה שהם חולפים על פני השוטרים . השמרנים לא הצליחו להזיז את מחוגי השעון לאחור , כפי שהיו רוצים , גם אחרי שזכו ברוב הן בפרלמנט והן בנשיאות . לצעירים יש יתרון מספרי . בשנות השמונים , כאשר סאדאם חוסיין תקף את הרפובליקה האסלאמית , ביקש האמאם ח'ומיני מהאיראנים להביא ילדים לעולם למען המולדת , ובשני עשורים הוכפלה האוכלוסייה . עם זאת ארבעים מיליון האיראנים מתחת לגיל שלושים ( 0 % -כ ר מכלל האוכלוסייה ) אינם מוכנים להקריב עצמם למען האסלאם . הם שונים מבני גילם במדינות הערביות . לאחר כישלון הרפורמות איש אינו יודע כיצד להיחלץ מהרפובליקה האסלאמית , וחוסר האונים יוצר ויתור והשלמה . האדישות הפוליטית בחברה שעד אתמול נחשבה לחברה אזרחית נמרצת וחיונית , מרשימה יותר מכל דבר אחר באיראן של היום . בחירתו של השמרן הקיצוני מחמוד אחמדינז'אד לנשיא ביוני , 2005 היא תולדה של שלושה גורמים . האחד , כישלון המדיניות הכלכלית של ממשל ח'אתמי , שהיה במידה רבה תוצאה של איסורי מועצת המשגיחים ששללה כל ניסיון שלו לרפורמה כלכלית . שלושה מבין חמישה איראנים בין הגילים חמש עשרה ועשרים וארבע , מובטלים . כך גם אחד מבין שלושה בין הגילים
|
|
|