|
|
Page:9
והארוך . על הדיפלומטיה מוטל למנוע זאת . מובן מאליו שהנושא מטריד את הישראלים , במיוחד אחרי הצהרותיו המסיתות של אחמדינז'אד על רצונו "למחוק את ישראל מהמפה הגיאוגרפית" ( מספר פוליטיקאים איראנים טוענים שהצהרותיו היו פחות מאיימות מדיווחי המדיה , אולם אחמדינז'אד שב ואיים בגרסה שהופצה בעקבות ההצלחה שזכו לה הצהרותיו בקרב האוכלוסייה הערבית . ( ישראל אינה מבינה שככל שהלחץ מחוץ גדל , כך עולה ביטחונו של אחמדינז'אד בחוסנו , ואילו בשעה שהלחצים החיצוניים נחלשים מתחזקת מבפנים קבוצת המתונים , או מתונים רפורמיסטים - כרפסנג'אני או ח'אתמי - שבכוונתם לבסס את הרפובליקה האסלאמית מבחינה כלכלית . האישים הללו מודאגים מהבידוד הבינלאומי , מהאבטלה הגואה , מהאינפלציה , ומהידרדרות השלטון שנובעת מהאדישות הגוברת של האוכלוסייה כלפי הפוליטיקה . קבוצת הרפורמיסטים התחזקה לאחר שפורסם דו"ח השירותים האמריקאיים , ותקפה בגלוי את אחמדינז'אד על חוסר יעילותו בניהול נושאים ציבוריים , ועל התגרויותיו שמחזקות את הבידוד האיראני , וייתכן שח'אתמי עשוי למצוא בקרוב תפקיד ברפובליקה האסלאמית . בספרו - / 967 והארץ שינתה את פניה , טוען תום שגב שתחושת האיום שהייתה לישראלים בשנת 1967 הייתה עזה יותר מחומרת האיום עצמו . תגובה מובנת לדעתו , של עם שעבר את טראומת השואה . נאצר הצטייר בזמנו לישראלים כ"היטלר . "חדש יש הטוענים כי חרדה מעין זו שוררת עתה בעקבות נאומיו של אחמדינז'אד . אין ספק שהאיאתוללות האיראניים פיתחו אידיאולוגיה עוינת נגד ישראל , אולם אידיאולוגיה זו אינה המניע הראשוני שמדריך את מדיניות החוץ האיראנית . היחסים בין איראן וישראל הושפעו תמיד מגורמים אסטרטגיים . כאשר התחולל עימות בין העקרונות האידיאולוגיים והאסטרטגיים , העדיפו האיאתולות תמיד את אלה האסטרטגיים . כך היה בשנות השמונים כשהייתה ביניהם שותפות מחתרתית נגד האיום העיראקי המשותף . ב 2002 הפיץ חיאתמי את הידיעה שאיראן מוכנה לאמץ את "העמדה המאלזית" - הווה
|
|