|
|
Page:878
מביא לעיתים לידי תוצאות לא צודקות . דוגמה לכך ניתן להביא מפסק דין שעסק בהפנייתה של מובטלת לעבודה במפעל ששעות העבודה בו הן מהשעה שבע בבוקר ועד השעה חמש ושלושים אחר הצהריים . היא ביקשה שהות של ימים מספר למצוא סידור לילדה , השוהה במעון שהיום מתחיל בו רק בשעה שבע ושלושים בבוקר , ולחלופין להתחיל לעבוד בשעה שבע ושלושים . המפעל דחה את בקשותיה ורשם בטופס ההפניה שהיא מסרבת לעבוד , ובשל כך נשללה ממנה הזכאות לדמי אבטלה . בסופו של דבר תוקן העוול בפסיקתו של בית הדין לעבודה . עם זאת יש במקרה כזה , ככל הנראה , כדי להדגים בעיה מערכתית נרחבת יותר . הדיון בהסדרים שעניינם ביטחון סוציאלי לעת זקנה מחייב לחרוג מן המסגרת של חוק הביטוח הלאומי . לפי שעה לא קיים הסדר ממלכתי בתחום הפנסיה ( להבדיל מקצבת הזקנה הבסיסית שנידונה לעיל , ( ועובדים נהנים מזכויות פנסיה רק אם הן מעוגנות בהסכמי העבודה שלהם , לרבות הסכמים קיבוציים . נקודה ראשונה שחשוב להצביע עליה היא שהיקפה של אוכלוסיית העובדים הזכאית לפנסיה הולך ומצטמצם ככל שמעמדם של העובדים בשוק העבודה נחלש עם התרחבות האבטלה והגברת השימוש במתכונת של העסקה זמנית . מצב דברים זה פוגע בציבור העובדים בכללותו , אך ברור שהוא פוגע עוד יותר בעובדים החלשים יותר בשוק המועסקים , ועם אלד , נמנות , ללא ספק , הנשים . מכל מקום , כאשר קיימות זכויות פנסיה , חשוב להוסיף ולבחון את התנאים שקרנות הפנסיה מעניקות לחבריהן וחברותיהן . הלכה למעשה , אלה צופנים לנשים יתרונות וחסרונות . מחד גיסא , תנאים אלה היטיבו באופן מסורתי עם נשים בכך שאפשרו להן לפרוש בגיל מוקדם יותר > גיל שישים , להבדיל משישים וחמש , ( והקנו להן זכויות לפנסיית שאירים בשיעור גבוה יותר לאור ההנחה המסורתית בדבר תלותה של האשה בהכנסתו של בעלה . מצד אחר , התנאי של שלושים וחמש שנות עבודה 74 דב"ע נו 3-91 / שירות התעסוקה - גאון , פד '' ע לא 75 . 478 ראו גם פז פוקס , לעיל הערה , 11 בע' . 350 קשיים אחרים מתעוררים אצל נשים ערביות המופנות לעבודה מחוץ לכפריהן ובאופן המחייב חזרה לבתיהן בשעות מאוחרות יחסית . קבלת העבודה בתנאים אלה עלולה לחשוף אותן לגינוי חברתי , ואילו דחייתה תביא לידי הגדרתן כמי שסירבו לעבודה . 76 בעבר בוטלה הבחנה זו בחוק השוואת זכויות פנסיה לאלמן ולאלמנה , . 2000-א"תשס לפי סעיף 2 לחוק זה : "נקבעה בתקנון של קופת גמל לקצבה , פנסיית שאירים בשיעור מסוים מהשכר הקובע לאלמן , ופנסיית שאירים בשעור אחר מהשכר הקובע לאלמנה , יהיו זכאים האלמן והאלמנה , למרות האמור בתקנון , לפנסיית שאירים בשיעור זהה מהשכר הקובע של כל אחד מהם לפי השיעור הגבוה הקבוע בתקנון " . אולם חוק זה היה כרוך בהגדלת הנטל הכספי על קרנות הפנסיה , ולכן בוטל בסעיף 19 לחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל
|
|