|
|
Page:854
אכן , בתחומים אלה יעיל יותר ככל הנראה לנהל את המאבק ברחוב , אל מול דעת הקהל והתקשורת . באופן טבעי , מאבק שכזה נסמך פחות על טענות מתחום זכויות האדם ויותר על שיח צרכים - המעמיד בראש את צורכיהם הקיומיים של אנשים עם מוגבלות ותובע את מילוים . שיח הצרכים , כשיח פוליטי , טומן בחובו סיכון מסוים בכך שהוא מנציח קורבנות ונחיתות . עם ואת נראה שהוא יכול להוות דרך מוצלחת לניהול מאבק אם הוא משולב בהפגנת כוח המדגישה לא את ה"מסכנות" של הקבוצה , אלא דווקא את תביעתה לחיות ככל אדם אחר ; בכבוד , בבית , עם משפחה , בקהילה . ה . סיכום בשנים האחרונות אנו עדים לשינויים מרשימים בכל הקשור לזכויותיהם של אנשים עם מוגבלות בישראל . במאמר זה ביקשתי לבחון עד כמה ניתן להיעזר במשפט לקידום התחום הנקרא "זכויות חברתיות" של אנשים עם מוגבלות . טענתי היא שכל שיפור בתחומים החברתיים - ובכללם רווחה , חינוך , דיור ותעסוקה - חייב להתבסס על פעולה משולבת של שימוש בחוק ובהליכים משפטיים יחד עם פעילות ציבורית ברמת השטח . לזכויות החברתיות , להבדיל מן הזכויות האזרחיות והפוליטיות , יש מימד "תקציבי" ישיר , ויש לכך השלכה על הדרך שבה יש לתבוע את מימושן . כל עוד ניתן לעמוד בתנאים שהמשפט מציב להכרה בזכויות , ובכלל זה שכלול ופיתוח מושגים כגון שוויון והפליה , המשפט יכול לשמש זירה יעילה וידידותית לשם כך . ככל שבתי המשפט יכירו בזכויות החברתיות כחלק ממגילת זכויות האדם בישראל ( בין בדרך של הכללתן במונח "כבוד האדם" או בדרך אחרת , ( כן ניתן להניח שיגבר השימוש בערכאות משפטיות הן למימוש הזכויות החברתיות עצמן והן לקידום תפיסות חדשות בדבר מהותה של מוגבלות והיחס בינה לבין הסביבה מבחינה רעיונית . בד בבד יש להמשיך לפעול מחוץ לזירה המשפטית . פעילות משפטית מוגבלת מעצם טיבה , ואין היא ראויה לכל המאבקים אף אם הם מוצדקים וראויים . הפעילות הציבורית חשיבותה כפולה : הן בדרישה כלפי הרשויות לתת דין וחשבון על סדרי עדיפויות וחלוקת משאבים כלפי קבוצה גדולה בציבור הישראלי והן בהיותה תהליך העצמה העומד בפני עצמו , שבלעדיו לא ניתן אף להתחיל להביא לידי שינוי בפערי הכוח בין קבוצות רוב ומיעוט בישראל .
|
|
|