|
|
Page:565
מוגברת לזכות זו , התואמת את ההצדקה שבבסיסה , וזאת בשני מישורים . ראשית כלפי המדינה , המחויבת - אל מול הזכות לעבוד , שניתן לכנותה "זכות קהילתית" - לפעול לתעסוקה מלאה וליצירת מקומות עבודה "טובים" ( המאפשרים מילוי הצרכים האישיים והחברתיים ) בפרט . גם אם חבות זו של המדינה אינה ניתנת לאכיפה , עשויה להיות לכך השפעה על השיח הציבורי ועל הציפיות מהגופים הנבחרים . המישור השני הוא כלפי המעביד ( כתוצאה מ"חלחול" הזכות החוקתית למשפט הפרטי בהתאם למודל התחולה העקיפה . ( למול הזכות ( האישית ) של העובד , המעביד מחויב להימנע מפגיעה בזכות העובד לעבוד , אם באמצעות פיטורים שרירותיים , אי מתן עבודה בפועל , הטלת מגבלות על עבודה אחרת או כל דרך אחרת . אין צורך לומר כי זכות זו אינה מוחלטת וכי היא תאוזן מול זכויות ואינטרסים אחרים ; אולם ההכרה החוקתית ההצהרתית עשויה לחזק משמעותית את ההגנה על הזכות לעבוד כלפי המעביד . בסופו של מאמר מצאתי עצמי עם שפע של מושגים והבחנות , אף שבדרך כלל שימוש מופרז באלה אינו חביב עלי . על כן מוצא אני לנכון להבהיר שכל אלה לא נועדו אלא כדי לשמש כלי עזר בלבד . איני סבור שיש הבחנה חדה , לא בין זכות אישית לקהילתית ולא בין גרעין למעטפת . איני מציע מושגים אלה בקטיגוריות שיקבלו חיים משל עצמן . הכוונה אינה להחליף בחינה של כל מקרה לפי הקשרו ונסיבותיו . אולם בסופו של דבר , אם אנו מאמינים בחשיבותן של זכויות חברתיות ומעוניינים לתת להן מעמד חוקתי , ובמקביל איננו מעוניינים להעביר את כל מלאכת הקביעה של סדרי העדיפויות לבית המשפט , יש צורך בפתרון ביניים , ולשם כך אין מנוס מקביעת גבולות להתערבות . המושגים שהצעתי אינם קובעים גבול ברור - ובמכוון כך . מטרתם היא לשרטט באופן כללי את הקבוצות המצויות משני צידי הגבול . תקוותי היא שבכך הם יוכלו להיות לעזר .
|
|
|