|
|
Page:310
אימצה כמה עקרונות בסיסיים המהווים את התשתית האידיאולוגית של תנועת זכויות האדם במשפט הבינלאומי , ובראשם עקרון האוניוורסליות , הקובע שכל אדם באשר הוא זכאי ל"סל בסיסי" של זכויות אדם , ועקרון הזכות הטבועה , שלפיו זכויות האדם נובעות מאנושיותם של בני האדם ; אין הן מותנות בעמידה בתנאים כלשהם ואין הן ניתנות לשלילה ( הגם שניתן להגביל זכויות מסוימות בנסיבות מתאימות . ( לעניין מעמדן של הזכויות החברתיות במשפט הבינלאומי נודעה להכרזה האוניוורסלית בדבר זכויות האדם והאזרח חשיבות מיוחדת . לראשונה התגבשה תמימות דעים בינלאומית נרחבת ( חשוב לציין שהיא כללה גם את רוב המדינות שנמנעו בסופו של דבר בהצבעה על אישור ההכרזה ) שלפיה יש למנות במסגרת רשימת זכויות האדם גם את הזכויות החברתיות . אכן , ההכרזה מונה , לצד קבוצת הזכויות האזרחיות , כמד , זכויות חברתיות , וביניהן הזכות לעבוד , לבחור תעסוקה , ליהנות מתנאי עבודה הולמים ושוויוניים ( הכוללים שעות עבודה ומנוחה סבירות ) ולהתאגד באיגודים מקצועיים ; הזכות לרמת חיים נאותה ( לרבות שירותי בריאות , ( לביטוח סוציאלי ( לרבות זכותם של אימהות וילדים לסיוע חברתי מיוחד ;( הזכות לחינוך ; והזכות להשתתף בחיי התרבות , ליהנות מפרות הקדמה המדעית ולקבל הגנה לקניין רוחני . בכך תרמה ההכרזה תרומה מכרעת לשילובן של הזכויות החברתיות ב"זרם המרכזי" של דיני זכויות האדם במשפט הבינלאומי - וזאת כמעט מרגע צאתם אל אוויר העולם . עם זאת , ההכרזה , כמו כמה מסמכים אחרים שנוסחו אחריה , יצרה הבחנה מסוימת בין זכויות אזרחיות לזכויות חברתיות בכל הנוגע בקצב יישום הזכויות על ידי המדינות הנוגעות בדבר . בעוד המבוא להכרזה קרא למדינות העולם ליישם באופן פרוגרסיבי את כל הזכויות הקבועות בהכרזה , סעיף , 22 הדן אך ורק בזכויות חברתיות , מוסיף סייג נוסף לחובת היישום ההדרגתי , וקובע כי היישום יתבצע לא רק על ידי מאמץ מדינתי , אלא גם באמצעות שיתוף פעולה בינלאומי ולאור המבנה הארגוני של כל מדינה והמשאבים העומדים לרשותה . נראה 47 מבוא וסעיפים 2-1 להכרזה האוניוורסלית בדבר זכויות האדם . 48 שם , במבוא ובסעיף 49 שם , סעיף . 29 50 שם , סעיפים 51 . 24-23 שם , סעיף 52 . 25 שם , סעיף 53 . ( 2 ) 25 שם , סעיף 54 . 26 שם , סעיף . 27
|
|