|
|
Page:193
constitutional regime . " 180 the legislative outcomes , whatever they turn out to be , of a democratic ו . סיכום עמדתי היא כי ההסדרה הראויה של אופן הפעלתו של שיקול הדעת השלטוני באשר למוצרים שיש לספק להם מימון ציבורי אינה בדרך של הכרה בזכויות חברתיות דווקא - או של קביעה חוקתית כי יש לספק מימון ציבורי למוצרים ולשירותים מסוימים - ואכיפת ההסדר באמצעות ביקורת שיפוטית . הטענה היא כי תחת זאת יש להעדיף לעגן במסגרת חוקתית תיאוריה של מימון ציבורי שאינה כוללת תיאור של זכויות או של מוצרים ושירותים מסוימים , אלא תנאים כלליים - כלומר , אוסף של הכרעות ערכיות מסוימות - שבהתקיימם מוצדק , ואף מוטלת חובה , לספק מימון ציבורי . יש לשאוף לעגן תיאוריה זו במפורש במסמך חוקתי . בהיעדר עיגון כזה , יש להטיל על בית המשפט את נטל הזיהוי של התיאוריה המבטאת נכונה את התפיסה המקובלת בקהילה נתונה . עם זאת מוצע לא להעניק לתיאוריה זו מעמד מחייב מבחינה פורמלית . תכליתה של התיאוריה היא להבטיח שההכרעות החברתיות באשר למוצרים שיסופק להם מימון ציבורי יבטאו עמדה עקרונית כללית בעניין , ולא יתבססו על אינטרסים אישיים או מגזריים . הגישה המוצעת נועדה להעשיר את הגורמים הנכללים במסגרת עקרונות היסוד , האמורים להנחות את מקבלי ההחלטות , מעבר למקובל במסגרת "שיח הזכויות" הרגיל . לפי גישת הזכויות , ההסכמה הלאומית - הזוכה במעמד חוקתי על חוקי - כוללת תיאור של האינטרסים הנתפסים כחיוניים לקיומו בכבוד של אדם . האינטרסים הנמנים במסגרת זו זוכים במעמד של " זכויות , '' שמשמעותו , בהקשר הנידון כאן , הטלת חובה על המדינה להבטיח את האפשרות של כל אדם לממש אינטרסים אלה . עם זאת , לאור ההכרה בקיומן של מגבלות תקציביות , המשמעות המעשית הנודעת להכרה בזכויות היא השפעה על סדרי העדיפויות בהקצאה של התקציב הנתון . כלומר , התקציב הוא גורם חיצוני ( "אקסוגני"ג להכרעה החברתית בדבר המוצרים והשירותים שהשלטון מספק . ממילא , לפי גישה זו , כל טענה נגד אי הספקת מימון ציבורי למוצר מסוים אינה אלא תביעה לשינוי סדרי העדיפויות בחלוקת ה"עוגה" הנתונה . . Michelman , supra note 6 , at pp . 32-33 180
|
|