|
|
Page:50
האדם דורש בדרך כלל גם יכולת שליטה של הפרט בחייו ואפשרות להשתתף בהחלטות המתקבלות בקהילה הפוליטית שלו . אי יכולת לשרוד או אי יכולת להתחתן ולהביא ילדים לעולם מפאת היעדר אמצעים לתמוך בהם , או אי יכולת לקנות תרופה סטנדרטית מצילת חיים - כל אלה הינן מקרים שבהם האיום על כבוד האדם ברור ובולט . מבחינת הרלוונטיות לרווחתו וכבודו של האדם , הצורך לא להיקלע לחיים המתמצים במאבק אין סופי להשגת תנאי מחיה מינימליים עשוי להיות , פעמים רבות , בסיסי וחשוב יותר מהצורך להשיג חירות פוליטית . אותר , מסקנה עולה כאשר בוחנים מקרוב את האידיאל של הדמוקרטיה וההשתתפות הפוליטית החרות על דגלן של כל התיאוריות הליברליות . הדמוקרטיה שואבת את ההצדקה לקיומה מהיותה משטר שבו ניתנת לפרטים זכות השתתפות שווה . אולם השתתפות דמוקרטית היא יותר מכוח וחופש להצביע בבחירות . מדובר ביכולת להצביע מעמדה של ידע ושל חופש . אי אפשר אומנם לכפות על אנשים להיות בעלי ידע או חופשיים ואוטונומיים , אך תנאי הרקע צריכים לאפשר לאנשים חירות אפקטיבית להשגת דברים אלה . חירות אפקטיבית זו כוללת חופש ממאבק קיומי . במילים אחרות ; לא זו בלבד שהן אינטרסים אזרחיים פוליטיים והן אינטרסים חברתיים כלכליים יכולים להיות זכויות ; לא זו בלבד שחלק מהצרכים החברתיים הכלכליים חיוניים לרווחת בני אדם לא פחות מהאינטרסים האזרחיים הפוליטיים החשובים ביותר ; אלא שהשימוש בזכויות אזרחיות פוליטיות אינו יכול להיות עשיר ומלא ללא חופש בסיסי מרעב . על כן , השאלה האמיתית הינה ; האם על החברה לעשות שימוש בחלק ממשאביה על מנת להבטיח לכל חבריה רמה נאותה של רווחה ? דהיינו , מה צריך להיות המבנה של חלוקת המשאבים בין המדינה , החברה וחבריה האינדיווידואליים , וכמה משאבים חברה יכולה וצריכה לקחת מחבריה העשירים על מנת להגדיל את המשאבים הציבוריים והמשאבים המשמשים לחלוקה מחדש ? בשלב זה מיותר לציין שאיני טוענת כי ההכרה בזכויות חברתיות כלכליות מדו"בת מדיניות גורפת של חלוקה מחדש של משאבים . ההתנגדות למדיניות השואפת להבטיח אינטרסים חברתיים כלכליים מונעת לא רק על ידי כוח ואינטרסים אנוכיים , אלא נתמכת גם על ידי טיעונים מוסריים , חברתיים ופוליטיים חשובים . יש להתייחס לטיעונים אלה בכובד ראש בעת בחינתה של מדיניות חברתית . ההבדלים האמיתיים בין זכויות אזרחיות פוליטיות לבין זכויות חברתיות כלכליות מחייבים חשיבה יצירתית על הסדרים חברתיים , ובחלקם אדון בהמשך . מטרתי בפרק זה הוא להראות כי שיקולים אלה אינם מצדיקים הוצאת עניינים חברתיים כלכליים אל מחוץ לתחום הזכויות , וגם אינם מצדיקים מתן עדיפות לזכויות אזרחיות פוליטיות על זכויות חברתיות כלכליות .
|
|
|