|
|
Page:31
סוד הסב הנעלם גדי אילן כשהיה בן 11 גילה גדי אילן שסבו אמיל חמווי שאותו חשב למת , חי בניתוק מהמשפחה לאחר שנטש אותה , וכן כי היה איש מוסד . לבקשת המשפחה , שלא ידעה עליו דבר , אורגן במל "מ יום מרגש לזכרו יום זיכרון לסבא , נשמע כמו עוד אירוע בנאלי , אבל אמיל חמווי דל לא היה בדיוק סבא . ביולוגית כן , מעשית ובמיוחד נפשית - לא . כשהייתי ילד קטן ושאלתי היכן סבא , אמרו לי שהוא מת . כשהייתי בן 11 נודע לי שאבי הלך לשבת "שבעה" על אביו . "כיצד " ? שאלתי , "הרי הוא כבר , "מת ואמרו לי : " עכשיו הוא מת . "באמת אמיל עזב את המשפחה - סבתי שולמית וארבעת ילדיהם : שלום , ( 10 ) יהודה , ( 8 ) אברהם ( 5 ) ויפה שהייתה כבת שנה - בסביבות , 1940 כחמש שנים לאחר שעלו לארץ מחלב שבסוריה . הוא נישא בשנית ועזב את הארץ למצרים , שם עסק במסחר וגם סייע למשטרת קהיר במלחמה בסמים . אחרי שחזר לארץ הוא גויס למוסד . לאורך השנים התעלמה ממנו המשפחה , על אף פניותיו , מתוך רצון לחזק את הסבתא שגידלה במאמץ רב את האחים . שם המשפחה אף שונה לבקשת הסבתא , והיא נקראת משפחת אילן . לאחר מותו ב 1974 פנינו , הנכדים , כמה פעמים למוסד בבקשה לקבל עליו פרטים . הסקרנות הייתה גדולה , בייחוד עקב הסיפורים הרבים ששמענו במהלך ה " שבעה . " בכל פעם נענינו בשלילה , ותמיד אמרו לנו שפעולותיו חסויות ביותר . לפני כשנה וחצי העבירו לנו רשימה תמציתית של פעולותיו ללא שום פרטים נוספים . כל שנותר לי הוא לחפש את שמו בגוגל , וכך עשיתי מדי כמה זמן . והנה באחד החיפושים עלתה לי כתבה שפורסמה בביטאון 800 s ב ! 2006 סיפור על מעשה גבורה שלו כשליח המוסד בפורט סעיד במהלך מבצע סיני . העברתי למשפחתי את הסיפור , והייתה התעניינות עצומה . הבנתי שזו ההזדמנות שלי : התקשרתי למל"מ ללא ידיעת בני משפחתי וביקשתי את יוכי וינטרויב , כותבת המאמר . מיד הבנתי שיש לי פרטנרית למסע . אמרתי ליוכי שבשבילנו הוא סבא שנטש את המשפחה וחבל שכך ייזכר אצל הדורות הבאים , ושאלתי האם המוסד מוכן להזמין אותנו לשיחה על אמיל , שהשנה מלאו 100 שנה להולדתו . בשיתוף מזכירת המל"מ נטע זיו אב ונציגת הקשר עם משפחות חללי המוסד נקבע יום לזכרו במל"מ בהשתתפות כל המשפחה המורחבת , כולל הרצאות , ביקור במוזיאון ושיחה עם חבריו . בשביל הדורות הבאים ב 10 ביולי הגענו כ 60 איש , מהצפון ועד הדרום , נכדים ונינים ובני נינים . יצא אף אוטובוס מירושלים . היינו נרגשים כולם , פעם ראשונה שמישהו מוכן לדבר איתנו באופן רשמי ! היום נפתח באמירה שאת סבתי - שולמית - לא נשכח , אבל כבודו של האיש - אמיל - שעם ישראל חייב לו הרבה , גם צריך להישמר . קיבלנו הדרכה מצוינת במבוך שבו חקוקים שמות הנופלים - וביניהם גם שמו - ובמוזיאון הטרור וכן צפינו בסרט מיוחד , אך הציפייה הגדולה הייתה לפגישה עם אנשי המוסד . לשמחתנו הגיע מר שמואל גורן , שהיה סגן ראש המוסד והכיר את אמיל , והוא הצליח "להבריח" כמה סיפורים על דמותו ועל ערכו . אמיל היה אחד ממגייסי הסוכנים המוכשרים ביותר הוא היה בעל יכולת וירטואוזית בתקשורת ביךאישית ושלט בניבים ערביים שונים . כושר השכנוע שלו היה מדהים , וכפי שסיפר שמואל הוא יכול היה לשכנע אדם לתת לו 1 , 000 דולר וגם להרגיש מרוצה . הוא סיפר שאמיל היה שומר מצוות וככזה הקפיד בנושא כל הזמן ובכל מקום . תמיד נשא בכליו קלף תפילה מיוחד שהכינו במיוחד עבורו רבנים מקובלים . הוא הוזהר שאם ייתפס זה יסגיר אותו מיד , אך לא הסכים לוותר סיפור מעניין נוסף היה על נסיעה מנהלתית שביצע בין צרפת לגרמניה ברכבת ובמהלכה גייס "על הדרך" סוכן תוך כדי הנסיעה . החוויה הייתה מיוחדת . סוף סוף ישנה הכרה בקשר הביולוגי הזה , וניתן לומר לדורות הבאים שלמרות הפגיעה שנפגעה המשפחה בשל עזיבתו והחיים של הילדים והסבתא ללא בעל ואב , סבא אמיל יכול להיות גם מקור לגאווה . יצאנו בתחושה מרוממת ובהרגשה שהיינו רוצים להמשיך ולשמוע ולדעת עוד . כי בסופו של דבר הוא גם היה הסבא שלנו . ? # * נכד 1 של אמיל חמווי ; Gadi _ i @ szmc . org . il ילדיו שיל אמיל - אברהם , יפה ויהודה - ליד קיר הזיכרון במל"מ ובעליו חקוק שמו
|
|