|
|
Page:11
והחלק השני יוצא כנגד הניסיון להציג את הפירוק - בין שנכנה אותו " ניפוץ מיתוסים" ובין שנכנה אותו "רקונסטרוקציה" - כתרופה לחוליינו . יש מידה רבה של פיתוי ברעיונות האלה . עבור מי שחש שהאמונות של אתמול התפרקו והתפוררו , הרעיון שאפשר להפוך את ההתפוררות עצמה לסוג של נאורות יכול לשמש אלטרנטיבה מפתה מבחינה רגשית , כמעט כמו חזרה בתשובה . כשמיתוסים מאבדים את כוחם המאגד קל לנפץ אותם וקל עוד יותר לצייר את הניפוץ כסוג של פיקחון נוקב . אני מתכוון לנסות להראות שמכאן נגור סוג חדש של טיעון מוסרי שהולך ונעשה מקובל , כמעט מובן מאליו , אצלנו . את הנחות היסוד שלו אפשר למצוא אצל פוליטיקאים ואצל עיתונאים , אצל פובליציסטים ואינטלקטואלים . הוא נמצא מאחורי תופעות כמו התחקיר רב ההדים של העיתונאי רונאל פישר בעניין השלכת תרומות הדם של האתיופים , ומאחורי סוג מסוים של פוסט ציונות . מאחורי סוג חדש של טיעונים בוויכוח על מעמד האשה בישראל , ומאחורי עמדתו של סמי שטרית מול תושבי שכונת התקווה בפרשת בית הספר " . "קדמה מאחורי הטיעונים האופנתיים על דיכוי , "הגמוניה"ו ומאחורי ההתקפה של השמאל ה"רדיקלי" על הסכמי אוסלו . המשותף , כפי שאנסה להראות , הוא הפניית עורף לאפשרות של תיקון במציאות , לטובת טיפוח המצפון ותחושת הצדק העצמית . ובמצב שהמציאות נתפסת ככאוטית הפיתוי להפנות לה עורף , לצייר את עצמך מחוצה לה , כמין אוונגרד , הוא גדול . גרסאות מקוצרות של "הדיקטטורה של הפוזה" ( 20 . 1 . 95 ) ושל "ומה בעניין התוכן" ( 2 . 9 . 94 ) הופיעו בעיתון . "העיר" "שני סוגים של שפה רזה" הוא גרסה מתוקנת של מאמרי "על השפה הרזה" שהופיע בגיליון מספר 1 של כתב העת "רחוב" ( נובמבר . ( 94 "שובו של המרכז המסחרי" ראה אור בגיליון מספר 2 של כתב עת זה ( אוגוסט . ( 95 "שפה רזה והטראומה של הפוסטמודרני" נדפס במוסף "ספרות וספרים" של "מעריב" ( 19 . 1 . 96 ) ואילו חלק מתוך המאמר "רצח רבין ותרבות א פוליטית" הופיע בספר הזיכרון "אשר אהבת את יצחק" תחת הכותרת "הקרע בין הרגש . "למודעות "המרד השפוף" ו"הנאורות , "החדשה שהם רובו של הספר , מתפרסמים כאן לראשונה . במאמרים העמוסים והארוכים יותר הוצאתי את מראי המקום מתוך הטקסט וריכזתי אותם בסוף הספר , לנוחות הקורא .
|
|
|