|
|
Page:9
בפתח הספר ריחות והנכים שני ממדים בכתיבתו של יואב אלשטיין אני צריף לספר את ספירי לאחרים . הךבה ימים צבעם ריחות ואנכים . רבות עברו בדרך ורבות עוד תעברנה בדרכים . ואת ספרי לי # חךזדה 1 ושיהיו ? . 1 ? מענינים I I - 1 . צעיף המלמלה אטון מצרים אור שחלים בעין # חר אורים בעין ממלמלת צעיפים בצהרים . # מ . # ןפת שחלים עינים שח רוחות המלם עצף מלמלות . ושיהיו חבוריים , ואת ספלי . י' אלשטיין , , "שחתרה" מסכות עץ , ירושלים תשכ"דו בפתח חיבורו האקסטאזה והסיפור החסידי ( הוצאת אוניברסיטת בר אילן , תשנ"ח ) מספר בעל היובל , שלכבודו רואה אור מעשה סיפור , על דרכו אל עולמו של הסיפור החסידי — שהוא כידוע גזע המחקר שממנו מתענפים כל עיוניו האחרים ? סיפורים חסידיים לא שמעתי בילדותי בבית אבי . אף שמוצא המשפחה היה מחסידות קרלין , לא היתה רווחת בביתנו שמועת חסידים . הגעתי אל הסיפור החסידי מתוך שנתבקשתי להגיד סיפור בפני בני נוער . כמדריך צעיר , עמדתי מול חבורת חניכי תנועת בני עקיבא , שישבו במעגל באחת השבתות לפנות ערב על רכס ההר שבקבוצת ניר עציון , הפונה אל הים . תחת זרועי היה 'אור הגנוז' של בובר , אבל השמש העריבה והאור דעך ולא נותרה ברירה בידי אלא לאמץ את כוחות הנפש ולספר מן הלב את סיפור חייו של הבעש"ט . חבורת הצעירים היתה קשובה ומן הקשב הצעיר למדתי מידת עוצמתו של הסיפור שסיפרתי . עדות כתובה זו — שהיא לעצמה מעין סיפור חסידי של זמננו — אוצרת בין שורותיה את קווי אישיותו של החוקר המורה לעתיד : פריצת הזיכרון הנולד משיכחת עצמו
|
|
|