|
|
Page:3
פתח דבר הדרשה בציבור בבית הכנסת או בבית המדרש , ימיה כמעט כימי קיומו של עם ישראל . כבר בימי דור המדבר אנו למדים כי משה רבנו דרש להם לישראל את החוקים ואת המשפטים . אין אנו יודעים מה צורה היתה לדרשה אז , אולם זאת אנו יודעים כי מאז ועד היום לא פסקה הדרשה בישראל , דור דור ודורשיו . הדרשה לבשה צורה ופשטה צורה ועדיין במקומה היא עומדת . לא הרי הדרשה בימי המשנה והתלמוד כדרשה בימי הביניים , או כדרשה בימינו . המשותף לכל הדרשנים הוא שהם באים לדרוש את הכתוב ולהעבירו בצורה אפשרית ליישום לקהל השומעים . צורת הדרשה ותכניה חייבים להתאים לקהל השומעים ולבעיות התקופה , כמו שהם מתאימים למגמותיו והשכלתו של הדרשן מהם הוא יוצא ואליהם הוא בא . הורתו ולידתו של ספר זה היו בקורסים שלימדתי באוניברסיטת בר-אילן על ספרות הדרשות . תוך עיון בספרות הדרשות מצאתי כי ישנו קושי רב להבין את הדרשות הללו וממילא ללמדם לתלמידים בני זמננו . נוסף על הפער הלשוני , גם מבנה הדרשה והמעברים מעניין לעניין הקשו כמובן על ההבנה . הוסף לכך גם את אריכות הדברים והרי אתה נתקל במחסום קשה למעבר . הספרות הקיימת לא ענתה על השאלות שהתעוררו תוך כדי קריאת הדרשות ועל כן פניתי לברר כמה סוגיות בספרות הדרשה שהחוקרים התעלמו מהן או שקיבלו אותן כמובנות מאליהן . ההנחה הכללית היתה שהצורה בה נכתבה הדרשה היא ודאי גם הצורה בה נאמרה בציבור . בדיקת הנחה זו הראתה שלא כך הם פני הדברים וכי הנאמר בציבור עבר שינוי , שיפוץ והרחבה . חלק מן הדרשנים לא הופיעו בציבור או שהתחילו את דרכם בהופעה בציבור והתייאשו ממנה מסיבות שונות , ובמקום זאת החליטו לכתוב את הדרשות . יש גם דרשנים שכתבו דרשה שחשבו לדרוש ולא דרשו . בין כך ובין כך נראה אם כן כי לפנינו סוגה ספרותית העומדת בפני עצמה ובעלת מטרות וכללים משל עצמה . הספר עוסק בספרות הדרשות בתקופה מוגבלת שלא נחקרה בדרך כלל , המאה השש עשרה , עם חריגות למאה החמש עשרה ולמאה השבע עשרה . החכמים הדרשנים הנדונים חיו בעיקר בשטחה של האמפריה העות'מאנית כולל ארץ ישראל ואיטליה . המחקר בא להתחקות אחר שורשיה של ספרות הדרשות ויחסה לדרשה שנאמרה בציבור בעל פה . הספר מוקדש באהבה ובהוקרה לרעייתי , הנותנת בדרכה המיוחדת טעם לחיי , ליום הולדתה השישים . שאול רגב
|
|
|