|
|
Page:10
הנכסים התרבותיים של הציוויליזציה ולאפשרות שמה שנראה כשכלולה ( כגון לשונות לוגיות הבנויות כהלכה ) מהווה , ואף מעודד , את קלקולה . הכללתן של " האמנויות היפות" בתוך תפיסת המימזיס האריסטוטלית הייתה בזמנו של רוסו יסוד מוסד להפיכתן לתחום דעת נפרד מן המדעים , מן האומנויות המעשיות ומהקשרי לשון , חברה ופוליטיקה שבתוכם הן נתונות ואותם הן מאתגרות . אם התקשו ההוגים הצרפתים שלפני רוסו בשאלת הדגש על ה"מה" מול ה"איך" של החיקוי האמנותי , הרי במפעל שחברו לו גם הוגים גרמנים ובריטים הלך והתברר , בחלוף המאה , 18-ה שבמאמץ המימטי מעוררת האמנות תהליכי תפיסה שונים מאלה המתקיימים בתפיסה ה"מציאותית" הרגילה . האמנות מאפשרת קישור אינטנסיבי יותר בין חושים , לב ודעת , וככזאת היא מעצימה את הפעילות התודעתית האנושית . שאלת מ תר האמנות מן המדע נפתרה בתוך כך מאליה , שכן התחוור יותר ויותר שחיבור נתוני הדעת המפורשים והמדידים של המדע מפעיל הליכים קוגניטיביים שונים ביסודם מאלה שהאמנות מייצרת . דומה היה שהוויכוח ההיסטורי , שראשיתו במאה , 17-ה לגבי " עליונותם של העתיקים על המודרניים" הגיע בתוך כך להכרעתו העקרונית ( לפחות בצרפת : ( בעוד שהמדע המודרני עולה על העתיק באופן הניתן להוכחה באמצעות מושגיו האוטונומיים — כשכלול אופני המדידה , הניבוי וההכללה של התופעות שאותן הוא חוקר — הרי שאין כך הדבר ביחס לאמנות , המוגדרת לעולם בתוך מרחב הטרונומי שערכיו , צרכיו , ותפיסותיו משתנים מדור לדור ומחברה לחברה , ולאו דווקא לברכה . ההבחנה בין האמנויות לבין עצמן נעשתה בתוך כך מתבקשת , כשם שניעורה מחדש השאלה כיצד התודעה האסתטית משרתת תפיסה כללית יותר של החיים הראויים (•••••••••) . Eudaimonia ביחס להבחנה בין האמנויות התקבלה זה לא כבר הדעה , שנציגה הבולט היה גוטהולד אפרים לסינג הגרמני בחיבורו הנודע לאוקואון ,
|
|
|