|
|
Page:8
הקדמה תפיסת הזמן על ידי חלוקתו לפרקים מוסכמים , המאפשרים חישוב תהליכים וצפיית אירועים טבעיים מראש , היא תנאי להתפתחות החברה האנושית . חשיבות הזמן כגורם המעצב אדם וחברה הובילה תרבויות ודתות לאורך ההיסטוריה להתגדר באמצעות חלוקת זמן מובחנת , ולהטעין בתכנים ובטקסים המיוחדים להן את החגים שנקבעו בפרקי הזמן הנבחרים . התפתחות כזו נמצא למשל בנצרות ובאסלאם , אשר התבדלו מקודמתן המונותאיסטית בעיצובן מחדש את לוח הזמן ומועדיו . גם התמורה במעמד ישראל , קודם לנצרות ולאסלאם , בצאתו מעבדות מצרים ושובו לארצו כעם לוותה בהתפתחות בלוח הזמן והמועדים , כמשתקף מקביעת חודש האביב ראש לחודשי השנה בעידן זה : ... " החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה } " ... שמות יב , ב , { ובמצוות שמירת חג הפסח { שם , יד . { העמקה בשיטת הזמן המקראית - המתייחדת במכלול בן שבעה מחזורי זמן , ובחילופי ראשי השנה בהתאם לשינויי המחזור השביעי : ' גלות-שיבה' - מעלה כי שורשיה קודמים לפרשת יציאת מצרים המתוארת בספר שמות ונעוצים בעידן האבות , ימי ראשית האמונה העברית המוצגים בספר בראשית . את שבעת מחזורי הזמן המקראיים נוח לסווג לשתי יחידות משנה : קבוצה אחת בת שלשה מחזורי זמן טבעיים , שהשימוש בהם נפוץ למן שחר תרבות האדם והמוצגים תחילה לפי משכם הגדל , וקבוצה שנייה בת ארבעה מחזורי זמן שאינם חופפים או נגזרים ממשך השלמת גרם שמים מסוים את מחזור תנועתו . במחזורי הזמן מקבוצה זו , האמונית יותר מטבעה , בולטים מופעי מונחים מהבסיס ש-ב , כמילת המספר : שבע ~ שבעה והמונח החילופי לה : שבת , ונושא שבת ישראל בארץ המובטחת לו בברית אלוהית . דרך אחרת לסיווג שבעת מחזורי הזמן המקראיים היא לששה מחזורים אשר . 1 השליטה בזמן מקדמת את יכולת ייצורם של אמצעי מזון עודפים . לקשר בין ייצור עודפי מזון לבין התפתחות החברה המורכבת : דיימונד , רובים , חיידקים ופלדה , עמ' 207 ואילך . . 2 לדיון כללי על הזמן וחלוקתו בתרבויות שונות ראה : . Cowan , Time and its Measurement . 3 על התבנית המספרית שלשה וארבעה במקרא ראה : זקוביץ : " הדגם הספרותי שלושה-ארבעה במקרא . " המחבר , כחוקרי מקרא אחרים , לא זיהה את תבנית שבעת מחזורי הזמן בלוח הזמן המקראי . . 4 הבסיס ש-ב טעון במובן של תנועה מחזורית , בדומה למעט מתוכן המונח ' , 'חג ובתוספת מובן ברור של הפסקה ומנוחה { שב - שב . { עוד על הבסיס ש-ב והבסיס הדו-עיצורי בעברית המקראית בהמשך . היחס במקרא בין זמן לבין מרחב { ארץ ~ מקום } נידון בהרחבה במחקרו של סימון : " תפיסת הזמן והחלל בחשיבה המקראית . "
|
|