|
|
Page:10
מעבר לסיפור המרתק של "הוורד הלבן , " אותו מספרת עינה אלטמן בהרחבה , אך גם בפירוט מרשים , תוך שהיא מציגה חומרי תיעוד חדשים ומתחכה אחר התרחשויות ואירועים לא מוכרים ( או מוזנחים ) בהיסטוריוגרפיית ההתנגדות הגרמנית , כדאי לשים לב להיבט אחד , בעל השלכות מרחיקות , של הסיפור המועלה בספר . משנשאל אדולף אייכמן , במהלך משפטו בירושלים , כלום לא העלה על דעתו באיזשהו שלב לגלות אומץ לב ציבורי ולהתנגד למה שהיה מעורב בו ונחשף בעליל כרוע בל יתואר ופשע ברברי , ענה , כי לא העלה בדעתו לפתח אומץ לב ציבורי משום שלא קיבל הוראה לעשות כן . אייכמן לא נתן את תשובתו זו באורח מתחכם , לא כל שכן בבדיחות הדעת ; המזוויע הוא שאכן התכוון לכל מילה שאמר . בתשובתו מתגלמת הופעתו הקיצונית של מה שאופיין בפסיכולוגיה הפוליטית במאה ה 20 כ "אישיות הסמכותנית . " לא בכדי דיברה חנה ארנדט בהקשר לאיש , כפי שהתגלה לה במשפטו , על "הבנליות של הרוע . " דומה שניתן לראות בקבוצת "הוורד הלבן" את התופעה הסמלית הקומפלמנטרית לתבנית הנפשית המחופצנת של "בנליות הרוע , " את מה שאפשר לכנותו "פשטותה של הגבורה : " התהוות אומץ הלב הציבורי כתולדה של ראייה נטולת פאתוס של המציאות הפוליטית חברתית כהוויתה , כתוצאה של כורח מוסרי שאינו נכנע באורח עיוור לקיים , אלא מתנגד לו כרע , כדכאני וכנפשע , דווקא מתוך הכרה בבנליות של המנגנונים המייצרים אותו ושל האנשים המתפקדים בתוכם באורח סמכותני . חברי קבוצת "הוורד הלבן , " צעירים רובם ככולם , לא עוצבו מראש כמתנגדים יודעי דבר לרע הפוליטי הקיים , אלא פיתחו את הכרתם , באופן הדרגתי , מתוכו ובתוכו . אפשר היה להתמסר באורח "בנלי" לזוועת המציאות השוררת , אפשר גם היה "פשוט" להתנגד לה משום שהיתה זוועתית והניבה רוע , סבל ודיכוי — ואכן , לסכן אפילו את החיים בתוך ועל ידי מעשה ההתנגדות . ולו בשל כך , אם לא מסיבת זכרם של אלה שקיפחו את חייהם במאבקם נגד הרוע , ראוי שייקרא הקורא הישראלי את סיפורם ההירואי בפשטותו והטראגי בהירואיותו של ה"וורד הלבן . " פרופ' משה צוקרמן אוניברסיטת תל אביב
|
|