|
|
Page:9
" אל תדאג — היה מאושר , " ואף לא פסיבי , דוגמת מאמין קיצוני השם את כל יהבו על האל לבדו . מדובר בשיעורים מורכבים המכוונים לקיום פשוט , נקי מדאגה . ממה מודאגים הדואגים ? מה טורד את יומם ? על מה חרדה נפשם ? דאגתם נסבה על יום המחר , על העתיד הלא ידוע . הם מבקשים להבטיח את הצרכים הבסיסיים : מזון , שתייה ולבוש . מכאן נובע הרצון לצבור כסף , לחסוך , להיות בעלי אמצעים , כמענה וכפתרון לחוסר ודאות בעתיד . קירקגור מבהיר שחשוב לפעול לספק את צורכי הקיום , שעל אדם לקיים את עצמו . יחד עם זאת , מה שאינו נחוץ הוא הדאגה , שמתווספת לפעולה או להיעדר הפעולה . הדאגה אינה הכרחית . חמור מכך , הדאגה חושפת תפיסת עולם מסוכנת , שבה הדאגה עצמה היא ביטוי של הרצון בשליטה . אלא שהניסיונות להמיר דאגה בוודאות , להחליף חוסר ביטחון בשליטה , כל אלה אינם מצליחים להפיג את הדאגה ואף מגבירים אותה . האם משמעות הדברים היא שמי שדואג טועה ? זו אכן העמדה שמציג קירקגור . האב החרד לבנו החולה , האהובה החוששת לגורל בן זוגה , אנשים הטרודים בדאגות היומיום , כל אלה מצטיירים כטועים . אך יש לדייק . קירקגור אינו מתייחס לדאגה מסוימת במצב עניינים מסוים . הדברים
|
|
|