|
|
Page:12
ירד בית דויד מהבמה המדינית' והשלטון ביהודה עבר לידי הכוהנים הגדולים ומועצת הזקנים שלידם , הכוהנים ששלטו בימי פרס דיכאו במתכוון את הרצון המדיני של העם , כדי לגבש את המשטר בעת שלווה מוחלטת . תקופה זו היא אפוא תקופה של שקט , וההתפתחות היחידה הראויה לציון היא ההתפתחות הפנימית , בה התבסס כוחם של הכוהנים והסופרים בעלי בריתם . בפרק זמן זה התגבשה המסורת הנומוקראטית , י היסודות העוינים לה ( כגון האצולה ) הווולשו , או ( כגון המלוכה ) בוטלו לחלוטין . כיבוש אלכסנדר מוקדון , ובייחוד השלטון של בית תלמאי ובית סלבקוס בארץ ישראל , שבאו בעקבותיו , עוררו לתחיה את החיים המדיניים ביהודה . בין הגורמים לתופעה זו יש למנות את מצבה של המדינה בגבול שתי ממלכות יריבות —מצרים מדרום וסוריה מצפון ו את רצון תושביה —או לפחות של חלק ניכר מהם — לשתף עצמם בפריחס הכלכלית הכללית המאפיינת את התקופה ההליניסטית , וליהנות מפירותיה : ובסופו של דבר היתה גם חשיבות רבה לכוח המשיכה של התרבות היוונית בשדה האמנות והספרות ונועם החיים הקשור בה . במסיבות אלה חל , בתקופה מאוחרת יותר , פילוג מדיני בקרב העם . פילוג זה היה ענייני ואישי כאחד . מול המגמה השמרנית , המיוצגת על ידי בית חיניו , ניצב בית טוביה השואף להסתגלותה של יהודה אל העולם שמסביב לה . אמנם בית טוביה עצמו ירד עם הכיבוש הסלבקי , אולם גם הכהונה השמרנית נתפלגה , וחלק ניכר ממנה , ודווקא פרחי הכהונה הצעירים , יושבי הבירה , היינו נושאי המשטר לעתיד , החלו להתקרב אל דרך החיים של אומות העולם . נכון הוא כי התקרבות זו לבשה לראשונה צורה של חובבות ספורטאית , אולם בתנאי הקשר ההדוק שבין הספורט והדת ביוון העתיקה בישר הדבר רעות לדרך החיים המסורתית . לעומתם התייצב ארגון ה'חסידים' ' שכוחו העיקרי היה בערי השדה של יהודה . כוחם של היסודות השמרניים ביהודה היה נעוץ במצב החוקי הקיים , בעת הכיבוש הסלבקי בשנת 198 לפני סה"נ הכיר המלך אנטיוכוס השלישי בזכות היהודים לחיות לפי חוקי אבותיהם , ובכלל זה זכותם לכוהן גדול , כשר לפי ההלכה , בשעה שזכות המינוי עצמה היתה נתונה בידי המלך . ואולם בימי אנטיוכוס הרביעי בנו של אנטיוכוס השלישי הפר המלך את אמנת אביו ומינה לראש מדינת היהודים ולכוהן גדול את מנלאיס , שזכותו החוקית היתה מפוקפקת ביותר . הפרת אמונים זו יסודה היה בראייה לא נכונה של המציאות ביהודה . המלך ושריו האמינו לדברי המתייוונים הקיצוניים שהעם ברובו מוכן לנטוש את מסורת אבותיו ולקבל את תרבות יוון ואת דתה בכלל ( כמובן בצורת
|
|