|
|
Page:16
קדאפי ואסד אימצו את הקו הפראגמטי של מובארק שיחה עם פרופ' שמעון שמיר , לשעבר שגריר ישראל במצרים וירדן מאת : אבי יערי ועמיקם שפירא פרופ' שמעון שמיר הוא ללא ספק "מר מצרים" בישראל . מחקריו בהסטוריה המודרנית של מצרים , כהונתו כשגריר בקהיר ועמאן , עמידתו בראש מרכזי מחקר , כל אלו הקנו לו שם בינלאומי . שוחחנו עם פרופ' שמיר על מעמדה של מצרים בעולם הערבי , התיחסותה לנעשה בעירק 1 הסכסוך בינגו לבין הפלסטינים , והוספנו כ"טיפ" גם את דעתו על היחסים בין יהודים לערבים במדינת ישראל בעקבות חברותו ב " ועדת אור" השיחה התקימה בביתו של השגריר לשעבר שבנוי , איך לא , בסיגנון מצרי , פרי השראתו של האדריכל המצרי הנודע חסן פתחי . הרהוט מצרי , הפיתוחים שעל הקירות מצריים , התיקרה מצרית . לפרופ' שמיר ספריה ובה 5000 ספרים רובם בנושאי המזה " ת . פרופ' שמיר , כמי שמורגל עשרות שנים בהרצאות , מרצה את משנתו בצורה סדורה , רהוטה שוטפת ומפוסקת . מובארק מוביל קו של פראגמסיזם אין תקן של תפקיד מנהיגותי בעולם הערבי כיום . התקן הזה בטל עם הסתלקות נאצר ואפילו הוא לא מילא אותו בהצלחה רבה . העולם הערבי הוא רב קוטבי והלגיטימיות של כל מדינה נפרדת מבוססת באופן בלתי מעורער . יחד עם זאת ישנן מדינות בעלות השפעה רבה יותר ובהן בולטת מצרים , שם קיימות כיום שתי אסכולות לגבי מקומה ותפקידה באזור . האסכולה האחת היא " ההייכלית" שכן מוחמד חסנין הייכל , לשעבר עורך "אל אהרם , " הוא האידיאלוג שלה . הדים של מחשבתו מצויים במדיניותו של עמרו מוסא מזכ"ל הליגה הערבית . אסכולה זו רואה את הנושא בפריזמה של יחסי כוחות ונתונים אסטרטגיים , שמצרים עומדת במרכז אזור השפעה אסטרטגי המשתרע מהרי הסאאורוס עד לבאב אל מאנדב . תומכי אסכולה זו דוגלים בדוקטרינה הנאצריסטית . אסכולה זו מסוכנת לגבי מהות היחסים עם ישראל . לפי גירסתה גם אם תפתרנה כל בעיות הסכסוך , כולל עם הפלסטינים והסורים , עדיין יהיה ניגוד אינטרסים כללי בין מצרים לישראל ומאבק גורלי על ההגמוניה באזור ולכן האינטרס המצרי הוא להחליש את ישראל ככל האפשר . ניתן לציין , בסיפוק , שאסכולה זו נמצאת בדעיכה . הייכל הצהיר על הפסקת פעילותו ורבים במצחם חשים את האופי האנכרוניסטי של דברים אלה . האסכולה השלטת של הנשיא מובארק ויועצו אוסאמה אל באז , היא אסכולה פרגמטית שמבצעת מהלכים לפי שיקולי רווח והפסד ואינה שוגה בחזיונות מנהיגות שאפתניים . אני סבור שנכון יהיה ל 1 מר שמדיניות החוץ של מובארק ועושי דברו גילתה תבונה , מציאותיות ואיפוק . מצרים של היום לא מחפשת עימותים והיא רוצה להיות על גל אחד עם הכוחות העיקריים בעולם , בעיקר ארה"ב ואירופה , ולהתאים עצמה לדרישות העידן הנוכחי של כלכלה גלובלית . המגמה הזאת נראית גם כמגמה הגוברת בעולם הערבי ומתבטאת , למשל , בהצהרתו של קדאפי לחדול מפיתוח נשק להשמדה המונית , הצהרות אסד בעד חידוש המו"מ לשלום עם ישראל ומאמצי הסעודים להאבק בטרור . מצר'ם רוצה ביחסים טובים עם כל המדינות ולאו דוקא עם מדינות ערב ; ישנה גם התקרבות בין מצרים לאיראן אחרי שנים ארוכות של איבה . במילים אחרות , מצרים לא רואה עצמה כבולה לאידיאולוגיה פאן ערבית , ותקדם קשריה בהתאם לאינטרסים שלה . יש לציין כי אצל קדאפי מדובר בתהליך שהחל זה מכבר ואצל אסד במהלך כדי להמנע מלחצים אמריקאים . יש בכך קבלת הקו המצרי ע" השניים . במצרים לא שמחו לנפילת סדאם בידי האמריקאים במצרים לא שמחו לנפילת סדאם חוסיין בידי האמריקאים , היו לכך ביטויים רבים בשיח המצרי . בשיחות שנחלתי במצרים בביקורי האחרון לפני כחודש ימים היה לי קשה להווכח , שוב ושוב , שלמצרים רבים , לא פעם אינטלקטואלים , חשוב היה יותר לראות את 0 דאם כ 0 מל לעוצמה ערבית , ליכולת עמידה ערבית מול האמריקאים וכסמל ל"כבוד הערבי , " מאשר לראותו כרודן אכזר שגרם למותם של מאות אלפים מבני עמו ולזוועות חסרות תקדים בהסםוריה החדשה של אזורנו . לא מקרה הוא ששני הכנסים הבינלאומיים של ההתנגדות למלחמה האמריקאית בעיראק נערכו בקהיר . ניתן לומר שבמצרים , הממשלה פרו אמריקאית והציבור אנטי אמריקאי ( כמו שניתן לאמר שבאיראן הממשלה היא אנטי אמריקאית ובצבור יש אהדה לאמריקאים . ( באשר לקו המדיני צריך לזכור את ההבדל בין מלחמת המפרץ הראשונה לזו השניה . במלחמת המפרץ הראשונה היה זה סדאם שהפר את "הסדר הערבי" בכך שסיפח מדינה ערבית שניה . זה נגד את החוקים הבלתי כתובים . אפילו הסורים לא סיפחו את לבנון . לכן ניתן היה לצרף את מצרים לקואליציה נגר סדאם . עכשיו היתה זו ארהייב ששברה את "הסדר הערבי" כאשר חייליה כבשו מדינה ערבית , הפילו את משטרה ותפסו את השליט . לשליטים ערבים קשה לחיות עם הפרה כזאת . יש פרוס' ש' שמיר : בחירות דמוקרטיות יעלו לשלסון את האיסלמיססים
|
|