|
|
Page:8
בראשית היו האפלולית הדחוסה של הבית ובוהק המרחב הרצחני סביב . ובתווך , תחת שמים פתוחים , תחומה היטב , החצר . מגש של דברי חמדה מותרים . של עצי פרי , חביות ענק ואדמה כבדה ורכה . הייתי בן חמש . נכד זכר ראשון לשבט יהודים רומנים . הייתה מלחמה . בצדי החצר הארוכה התגוררו שלוש משפחות ושני קרובים רווקים , ממלאים את חדרי הבית ביום ואת קמרונות המרתף בלילות ההפצצה ובזמנים שבהם אספו הפשיסטים הרומנים את יהודי העיר להגליה , לשחיטה ולקרונות המוות . הבית היה ארוך , וניצב כשגבו אל גב הבית של קרובים . מנהרה חיברה ביניהם . החזית הייתה פתוחה לחצר , אך האור נעצר סמוך לחלונות והחדרים היו אפלוליים תמיד . תוכו של הבית היה עמוס רהיטים כבדים , שטיחי ארגמן כהה , מבוגרים ונשים . קולן השקט , הקצבי , לחש סיפורי אגדות , מילות הרגעה , בקשות מתחנחנות , אזהרות רכות . גופן החם הבטיח מחסה , שלווה וחוסר מנוחה מוזר ומענג . תחתוניות המוסלין רשרשו באפלולית כשהחליפו שמלה , ובשרן הלבן הבהיק וריגש . בימי שישי היו יושבות בחבורה , רוחצות את שערן הארוך בתערובת של מי גשמים ונפט וסורקות זו את זו במסרקות עצם צפופות שרוכלים צוענים עטויי סחבות צבעוניות נהגו להביא ולמכור להן בפתח החצר . ( איור ( 1 . 01 ריח גופן הקסים והפחיד . הייתי מסתובב בין רגליהן מאושר ומבוהל , מחפש את חיבוקן הרך . הייתה מלחמה . סמטה קצרה , מרוצפת אבני נחל , הובילה מן הבית לרחוב הראשי . חשמליות עברו בו , מופיעות בצד האחד של קטע הרחוב שנגלה לעין , מרעידות אותו רגע ונעלמות מאחורי הפינה בצד האחר . במקום שממנו באו המתינה האימה . המבוגרים התלחשו ביניהם ואני דמיינתי מישור מושלג , רחב , שהאופק שלו זרוע מכונות ירייה מזדקרות . יהודים נאספו לשם בשיירות ונורו למוות . גוויותיהם יצרו כתמים שחורים ומדממים על המשטח הלבן הקפוא . רכבות מוות דחוסות 1 . 01
|
|