|
|
Page:10
באופן מסוים את התופעות הנדחות , גם דרך הסיגול המודע של הישן באשר הוא ישן , שכן סיגול כזה הוא בבחינת אישור מחדש , וממילא גם ניסוח מחדש של מה שמתחייב מכוחה של המסורת . הפונדמנטליות , כצורת חשיבה , היא איפוא תהליך הניסוח החדש , התהליך המשמר , שהוא בהכרח גם בורר על פי עיקרון של קיבוע , וגם מגדיר באופן שיבלום את השינוי . הווה אומר : הפונדמנטליות , כצורת חשיבה , ממצה את הרדיקליות שבנאמנות לישן על ידי חתירה לגרעינו הסמכותי החד משמעי , ועל ידי חתירה לפישוט ולהידוק דוגמאטי של הגרעין הזה , כדי לצמצם עד למינימום את הפרשנות הדינמית הגלומה בהגות המסורתית כנתינתה . כך הפונדמנטליסטים מבצרים ומשמרים את המסורת על ידי מניעת ההשתנות העלולה לנבוע כהתפתחות "בלתי לגיטימית" מתוך המסורת עצמה - לא פחות מאשר על-ידי קליטה "בלתי לגיטימית" של השפעות חיצוניות מודרניות . ממאפיינים אלה של החרדיות נתחייבו השלכות על הנושא שאנו באים לדון בו : בתגובות האידיאולוגיות התיאולוגיות על השואה , תתבלט קודם כול ההנחה היסודית המאחדת מבחינת התוכן : הקביעה הפונדמנטלית , החד משמעית , הפשוטה והנחרצת , שהשואה הייתה "גזרה מן השמים . " כלומר - החלטה אלוהית ומעורבות אלוהית ישירה בביצועה , וממילא דחייה של תיאולוגיה כוללת הנזקקת לרעיון של "הסתר פנים . " להלן ניווכח כי נזקקו חלקית גם לרעיון הזה , שיסודו במקרא , אולם בשום פנים לא כהסבר כולל . לפי הדעה החרדית , מעשים מתוכננים ומכוונים כל כך , בהיקף כזה ובעוצמה כזאת , אינם יכולים להתפרש כיוזמה אנושית גרידא . יותר מכן : כל ניסיון שלא לייחס מאורעות כאלה להתערבות אלוהית ישירה נחשב לכפירה באמונה המעמידה את הדתיות המסורתית על בסיס ההשגחה האלוהית הכללית בהיסטוריה האנושית , ועל בסיס ההשגחה המיוחדת לעם ישראל וליחידיו . אפשר , כמובן , לנסות לבאר או לתרץ באופנים שונים , אפילו מנוגדים זה לזה , כפי שעוד נראה להלן , את ההחלטה האלוהית , אולם עצם קבלת ההנחה שהשואה היא גזרה אלוהית משותפת לכל עמדה דתית חרדית . מובן מאליו שבכך אין התודעה הדתית החרדית מרשה המעטה מחומרת אחריותם של רשעי האומות לפשע שביצעו וגם לא מחומרת הפשע עצמו . מנקודת הראות החרדית ברור כי הפשע מבטא לא רק שינאת ישראל , אלא גם - ובעיקר - כפירה זדונית באלוהים והתמרדות זדונית נגד תורתו ונגד מנהיגותו בהיסטוריה . מבחינת התוכן , התגובה החרדית על השואה ניכרת איפוא גם בהבנה פונדמנטלית של רעיון בחירת עם ישראל , שנתפרש במונחים של בדלות וניגוד מוחלטים בין ישראל לעמים : עם ישראל - למרות חטאיו הגדולים , כשהוא נדון בהקשר הפרטי ייחודי של היחס בינו לבין אלוהיו - הוא העם ששמר אמונים לברית ; לעומתו ניצבים כל שאר העמים - שהם שונאי האלוהים ושונאי תורתו ועמו . יש להדגיש כי מנקודת הראות
|
|