|
|
Page:28
ובלי שום דבר . מצב קשה זה נמשך עשרה ימים . לאחר עשרה ימים הם שיפרו לנו את המצב בכך שהעבירו את קשירת הידיים קדימה , שזה היה נוח יותר . החקירות בשבי כל אחד מאתנו חשב על סיפור כיסוי . אחד החליט שהוא נהג , השני טבח . לא היינו מתואמים . אחד החוקרים הסורים אמר לנו פעם " מה זה ? מישהו אצלכם פעם אכל משהו !? או רק בישלתם כל הזמן ! ? היו חוקרים שירעו עבחת וכמובן כאלה שלא ידעו עברית . במקרה שהחוקר לא ידע עברית , היה נוכח מתרגם . ידעתי מעט ערבית וזה עזר לי מכיוון שמהרגע שהייתי שומע את השאלה ומבין אותה וער התרגום היה לי קצת זמן לחשוב על התשובה שלי . החקירות היו קשות מאוד בייחוד בעשרת הימים הראשונים . בתום עשרת הימים האלה לקחו אותנו לשדה פתוח . היינו עם כיסוי שחור על העיניים . היינו בטוחים שהם מוציאים אותנו להורג . הושיבו אותנו על הארץ והתחלנו לשמוע קליקים מסביבנו . ופתאום , בבת אחת , הורידו לנו את כיסוי הראש וראיתי את העיתונאים סביבנו . אלה היו התמונות שאתם ראיתם אותנו בעיתונים . אנו ברגע זה עשינו טעות גדולה : מרוב בושה , כולנו הורדנו את הראש . וזאת טעות גדולה . דווקא במקרים כאלה צריך להרים את הראש כדי שיוכלו לזהות אתכם בתמונות . כי זו תעודת הביטוח הטובה ביותר להישארותכם בחיים בשבי . ברגע שאתם מצולמים ותמונותיכם מופצות בתקשורת הגלויה , אין השובים יכולים להתכחש יותר לקיומכם בחיים בשבי . אני לרגע קט הרמתי את ראשי , בלי כוונה , וכך בעצם זיהו אותי בארץ וידעו שאני עריי 1 בחיים . צריך לזכור שבסה'יכ הסורים רצו להקפיד על כללים בירל . לא אכפת להם להרוג כל עוד לא יודעים בעולם . אבל ברגע שיודעים , אכפת להם מדעת הקהל העולמית . הם לא מצפצפים על העולם . בפועל , ידעו עלינו רק לאחר חצי שנה מנפילתנו בשבי . כלומר , רק לאחר חצי שנה דיווחו הסורים לצלב האדום מי הם האנשים , שנמצאים אצלם בשבי . רק באפריל ( 1974 ) השתפר המצב . כלומר הם הפסיקו , פחות או יותר , את החקירות . עד אז לא ידענו מאומה על המלחמה . היה בינינו חייל בשם משה שמריך , שהיה בקומינט . היינו שולחים אותו לשמוע חדשות בערבית , שבקעו מן הטרנזיסטורים של הסוהרים . והוא היה מביא אלינו מעט " פירורים " . " באופן כללי ידענו על סיני . על המצב בחרמון ידענו רק בשלב שביקרו אותנו גורמים מן הצלב האדום . שאלנו אותם אם צה"ל כבש בחזרה את החרמון והם נדו לנו בראש בסימן חיובי . הבנו גם שהחרמון לא בידיהם כאשר ביקשו ממני לשרטט להם את מבנה המוצב ואת המחילות שבו . אמרתי לעצמי ; אם הם מבקשים ממני זאת , זה סימן שהמוצב לא בידיהם יותר . החודשיים האחרונים היו קלים יותר . התחלנו לקבל מכתבים מן הבית , האוכל השתפר , קיבלנו פיג'מות , ( עד אז היינו במדים , ( כמעט בלי חקירות , התחלנו לצאת , הם החלו לתת לנו להסתובב רגלית חצי שעה ביום . עד אז היינו חיוורים מאד , לא ראינו שמש כלל . השחרור ב- 1 ביוני 74 שיחררו את הפצועים . היו שם פצועים עם רסיסים מאז המלחמה והם לא קיבלו טיפול מרופא . לכל היותר היה שם חובש . הבנו שהולך לקרות משהו . ב- 6 ביוני בבוקר , פתחו את הדלת ואמרו לנו "יאללה תצאו . אפילו לא אמרו לנו שאנו יוצאים הביתה . לקחו אותנו לאוטובוס תיירים מפואר ובנסיעה מהירה מאד דרך העיר דמשק הגענו לש " ת . הנסיעה הייתה מהירה מאד . האוטובוס שלנו היה מלווה בארבעה אופנועים , אשר ליוו אותנו כל הדרך , פינו את הדרך ואף דאגו שלא נעצור ברמזורים . אני זוכר את דמשק באופן מאד מעומעם . זה היה ערבוב של מכוניות ישנות עם עגלות וסוסים בכביש הראשי , אבל בסה"כ היא עיר יפה , עיר מודרנית , לפח ! ת ברחובות שעברנו בהם . האמת שזה לא עניין אותנו כי רצינו להגיע הביתה כמה שיותר מהר . כשהגענו לארץ כמובן נדהמנו מקבלת הפנים החמה . כל ש " ת לוד היה מקושט . היה בלגן גדול מאד . אני גרתי אז בעפולה . בלוד אחי אומר לי ' יזה עוד כלום , חכה תראה מה מחכה לך בבית " . באמת שם בעפולה היה בלגן עוד יותר גדול . השלטים "ברוך בואך " וראש העיר מקבל אותי . אני זוכר שלא רציתי לראות אף אחד , כל מה שרציתי היה להגיע הביתה , לשבת עם משפחתי הקרובה , להתקלח , וללכת לישון , השאלות מאו נשארו אצלי מספר שאלות פתוחות -.ככל שאנו חוקרים ומעמיקים יותר בניסיון לגלות את האמת , מה בדיוק קרה ביחידה בשעות האחרונות לפני שעת ה"ש " של מלחמה יוה"כ , אנו מגלים ממצאים חדשים מדהימים , שאינם " נתפסים " על ידינו כיום . כך למשל : כיצד "תכן שביום ה " ע , " יום שבת בשעות הבוקר , כאשר החיילים והקצינים שנותרנו לפעול מן המפקדה , ידענו בוודאות כי עומדת לפרוץ מלחמה בשעות אחה"צ , לא ידע הבסיס מה שצפוי לו באותו יום ? .. כיצד קורה שכאשר חיילי החוליה מדווחים ביום שבת בבוקר על ממצאים חריגים מאוד , סימנים מעידים אחרונים לפני שעת ה"ש , " על שינו" היערכות , במפקדה אינם מאמינים להם ושולחים אותם לכוון את האנטנות מחדש ? יחד עם זאת , אל לנו לטעות . כפי שקבעה ועדת אגת : 0 היחידה , יחד עם שאר מערך האיסוף , סיפקו ערב מלחמה זו מכלול גדול מאד של סימנים מעידים , מכל הסוגים ( פוזיטיביים ותקשורתיים ממערכי הקומינט והאלינט , ( אשר היה צריך להספיק כדי לתת את ההתרעה הלאומית למלחמה זו . הכשל היה בתחום ההערכה המודיעינית . לוחמי גולני בחרמון
|
|