|
|
Page:31
יומן מל"מ זוכרים את העתיד ? מאת פרופ' ידין דודאי * עיקר השימוש בזיכרוננו נעשה בלי שניתן לכך את דעתנו . מידע זה נקרא " בלתי הצהרתי , ( non-declarative ) " והוא כמו מיומנויות נהיגה לנהג מיומן . לעומת זאת כשנזכרים בחוויה כלשהי מעברנו , אנו עושים זאת במכוון . זהו זיכרון הצהרתי . ( declarative ) הזיכרון ההצהרתי הוא בין השאר מקור לאושרנו ולכאבנו . אבל דווקא זיכרון זה הוא שברירי ובלתי מדויק , לפעמים עד כדי מבוכה . חוסר הדיוק אינו נובע מרצון מודע לשנות את סיפור חיינו אלא מתכונותיה של מערכת הזיכרון במוח . היא פשוט מפתיעה בשגיאותיה . בעיות חוסר הדיוק הן חלק מפגמי הזיכרון שפרופ' דניאל שכטר סוקר ומדגים בספרו "שבעת החטאים של הזיכרון . " שכטר גורס כי כשם ששבעת החטאים הקדמונים בנצרות נפוצים בכולנו , כך גם חטאי הזיכרון : דעיכה , פיזור הנפש , חסימה , ייחוס מוטעה , השאה , הטיה והתמדה , וכחטאים הקדמונים הם גורמים לנו צרות והם מקור לאי-נעימויות . אלה הכרוכים בחוסר הדיוק של הזיכרון החווייתי הם המביכים ביותר מכל ה"חטאים , " אבל גם המעניינים ביותר . מעניינת במיוחד האפשרות שמערכת הזיכרון החווייתי לא נועדה להיות מערכת זיכרון במובן המקובל של המילה . החוויות אמנם מעשירות את חיינו כפרטים , אך אינן חיוניות להם . אם כך , מדוע חנן אותנו הטבע ביכולת שאנו מכנים זיכרון חווייתי ? אחת האפשרויות היא כדי להתבונן אל העתיד . מין שביכולתו לשחזר אירועים מן העבר ולדמיין תרחישים אפשריים לעתיד הוא בעל יתרון אבולוציוני אדיר . מערכת זיכרון שמסוגלת לשלוף מידע מדויק על העבר תייצר תרחישים חסרי דמיון . מכאן שחוסר הדיוק היחסי שאנו רואים בו מגבלה של זיכרוננו אינו אלא יתרון לדמיוננו . * מדברים שנשא פרופ' דודאי , חוקר מוח וזיכרון במכון ויצמן למדע באירוע לידידי המל"מ . מרדכי אלמוג 2005-1920 מרדכי נולד למשפחת וורצמן בפרוסקורוב שבאוקראינה בשנת . 1920 בשל פרעות , ברחה המשפחה לעיר בלצי שבבסרביה , שם למדו מרדכי ואחיו עברית , כהכנה לעליית המשפחה לארץ-ישראל . ב1933- עלתה המשפחה ארצה והשתקעה בתל אביב . מרדכי למד בגימנסיה הרצליה , הצטרף ל'הגנה' וכבר ב1935- עבר קורס מחתרתי שנקרא 'אותות . ' עם תום לימודיו , נשלח על ידי הסוכנות היהודית לקורס אלחוט במשטרה הבריטית , שבסיומו הוצב במשטרת צפת . אחרי שנכלא בבניין המשטרה והואשם לשווא בהריגת ערבי , התפטר והקים חוליה שהאזינה למשטרה הבריטית . מרדכי ניהל את מערך ההאזנה של הש"י , בפיקודו של אפרים דקל . יד המקרה הובילה את מרדכי לפענח בעצמו את הצפנים הבריטיים . עם פרוץ מלחמת הקוממיות , הוחלט לפזר את היחידה . מרדכי סירב לקבל את רוע הגזרה והיחידה המשיכה לפעול במימון אנשיה . כשנודע הדבר לראש המודיעין איסר בארי , הוא החזיר את היחידה לשירות . היחידה - ש . מ - 2 . היא 8200 של ימינו . במהלך קרבות תש"ח הצליחו אנשי היחידה לקלוט פקודת נסיגה זמנית שקיבל הצבא המצרי בנגב , דבר ששינה את כל תכניות צה"ל . מרדכי זכה להוקרה בשיחות שביתת הנשק ברודוס , כשהצליח להאזין לשיחות המצרים ולהעניק יתרון לצד הישראלי בשיחות . עם סיום תפקידו ביחידה , שימש כראש ענף איסוף ורמ"ח ארגון באמ"ן ואחר כך הצטרף ל'מוסד' ועבד עם ראש 'המוסד' איסר הראל . בשנת 1956 יצא בשליחות ' המוסד' לאירופה . עם שובו בשנת , 1959 מונה לראש ה"צומת , " ועמיתיו מאותה תקופה זוכרים אותו כמפקד מוכשר , פיקח ויצירתי . עם פרישתו מ'המוסד' עמד בראש חברת "אופיר טורס , " שבה השקיע רבות בתיירות הנכנסת לישראל . כאות הוקרה על תרומתו לענף זה , זכה מרדכי לקבל מידי כמה מנשיאי ישראל תעודות "תיירן מצטיין . " ב1999- קיבל מרדכי דרגת אל"מ , כהוקרה על תרומתו להקמת יחידה 8200 ולביסוסה . מנישואיו לחנה ז"ל לבית ינובר נולדו למרדכי דורית ( ז"ל ) ורוני . יוסקה ( יוסף ) מילוא 2005-1930 יוסף נולד בליאז שבבלגיה בשנת 1930 ועלה ארצה עם משפחתו , משפחת ממוט , בהיותו בן שנתיים . הוא למד בבית הספר העממי בנס ציונה ואחר כך בתיכון מקצועי בקיבוץ יגור . בשלהי , 1947 אחרי שקיבל האו"ם את החלטת החלוקה והיישוב העברי החל להיערך למלחמה הצפויה , התנדב לשירות פעיל בחי"ש . ב2- בפברואר 1948 גויס בצו רשמי של המוסדות הלאומיים ושירת בחטיבת 'גבעתי' ובחטיבת 'הראל . ' מאוחר יותר שירת בחיל הקשר , שבו גם עשה קורס מ"כים וקורס קצינים . לאחר שקיבל את דרגת הסג"ם הדריך מחזור אחד של קורס קצינים וחזר לעבודה ייעודית בחיל . אחרי שהשתחרר מצה"ל עבד תקופה קצרה בשוק האזרחי , ובסוף 1950 חזר לפעילות ביטחונית והתגייס לשב"כ כקצין איסוף . לאחר שפורקה היחידה ששירת בה בשב"כ , עבר לעבוד ב'מוסד . ' מאז קליטתו ב'מוסד' בפברואר 1953 עד לפרישתו לגמלאות באפריל , 1978 מילא יוסף כמה וכמה תפקידים מנהליים ומבצעיים , ובהם מפקד תחנת תקשורת בארץ ובחו"ל , קצין איסוף בחו"ל , ראש מחלקה ביחידת היומינט של ' המוסד' וראש מחלקה מבצעית באגף לקשרי חוץ . את כל תפקידיו מילא במקצועיות ובהצלחה . בזכות כישוריו ונכונותו להיחלץ לכל קריאה , יצא יוסף לשליחויות רבות יחסית , ארוכות וקצרות , בחו"ל . גם אחרי פרישתו המשיך לעבוד ב'מוסד' כגמלאי ותרם מניסיונו העשיר . בשנת 1985 הגה ויסד יוסף את אגודת "לב אל לב" ישראל , שמטרתה הייתה הדרכה והסברה לחולי לב ובני משפחותיהם וגם לציבור הרחב כדי לסייע במניעת מחלות לב . האגודה גם עסקה , בשיתוף גופים ציבוריים וממלכתיים , בפיתוח מערכות למניעת מחלות לב . האגודה מנתה 1 , 000 מתנדבים . הותיר אחריו רעיה , שני בנים ונכדות .
|
|