sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:9

עוזבים את הארץ . גם דרך זו נחסמה לעלייה . בין האחרונים שהועלו ארצה בדרך זו , היו שליח ההגנה מוסקה בן צור וחברתו . " נשארתי בעיראק והקמתי רשת מודיעין לאיסוף ידיעות . מקור "חודי שהיה פנסיונר בדרגת סא"ל בצבא העיראקי אסף עבורנו מידע ובנוסף נערכו תצפיות על ידי חברי ההגנה בערים ובצמתים ראשיים ובצדי הדרכים , כדי לדווח על משלוחי תחמושת , אספקה והעברת חיילים " . לקראת סוף השנה 48 ) י ) עלה רעיון להעלות את היהודים מבגדד דרך טהראן . שלמה הלל הגיע לטהארן לבדוק את אפשרות העברת היהודים מפרס לארץ . סמי הגיע לעיר עבדאן בדרום פרס כדי להבריח עולים מדרום עיראק לדרום פרס " . לשם כך גייסנו מבריחים מקומיים , הנתיב עבר מבגדד דרומה לבצרה ומשם על גבי סירות בנהר שט אל עארב עד לעבדאן . שם המתינו לעולים אברהם איתן ודוד אליאס שפעלו במקום מטעם תנועת החלוץ ואנוכי . בעיר עצמה היה מרכז פעילות של תנועה יהודית חלוצית ולמרות זאת חששו היהודים המקומיים לקבל לבתיהם את היהודים שהגיעו . החורף החל , גשמי זעף ושטפונות מנעו גישה יבשתית .. הנסיעה ברכבת מעבדאן לטהרן ארכה 24 שעות . לאנשים הרבים שהגיעו לא היו דרכונים , או תעודות , השפה הפרסית לא הייתה שגורה בפיהם . גם אני לא ידעתי את השפה , אבל לקלל ידעתי וזה היה מאוד חשוב כדי להישמע מקומי . באין גישה יבשתית , הוחלט על העברת האנשים במטוסים לטהראן . ידענו ששדה התעופה נמצא בשליטת חיל הים . האחראי על הביקורת היה קפטן בשם : ב"את . ביקשתי מאברהם איתן אשר דיבר פרסית : 'תמסור לקפטן שחבר שלו רוצה לפגוש אותו במועדון של חברת הנפט , אל תוסיף פרטים ' ... נקבעה פגישה לשעה שלוש אחה"צ . אברהם הציג אותי , הזמנו שתייה . הקפטן הבחין שאיני דובר פרסית . אברהם הסביר לו שאני מבקש עזרה : המדובר בפליטים שעלי להעביר ואני מבקש שיעלים עין ליד כבש המטוס . על כך הגיב הקפטן : 'זאת בגידה . ' עניתי לו , ואברהם תרגם את דברי : 'בכל מקרה אגיע לשדה התעופה עם הקבוצה . אם אתה לא תעזור לי , יעזור הקולונל , מפקד השדה שכבר עזר לי אתמול . ראית כמה אנשים עלו אתמול בלחיצת ידו ? חשבתי שגם אתה תרצה להינות , למה שרק הקולונל יקבל כסף . ' רציתי לפזר את הביצים ליותר מסל אחד . בסופו של דבר הוא הסכים לדון איתנו בעיסקה . כמובן שהתפתח ויכוח על המחיר , כמה כסף ישולם על כל ראש . הסכמנו על 50 תומאן- כסף פרסי סכום נכבד מאוד . סוכם על 11 איש בסה"כ . כשנודע דבר העיסקה לקהילה היהודית הם הגיבו בפאניקה שנבעה מחשש מהשלטונות . בחלוף הימים נרגעו הרוחות והאנשים עלו למטוס ללא עיכובים מיותרים . בטהראן קיבלו את פניהם חברי החלוץ בעיר בפיקודו של שלמה הלל . אני הייתי צריך לשלם לקפטן . מסרתי את הכסף והודעתי לו בנשימה אחת : גם מחר יש לי אנשים , והמחיר לראש יורד ל 20 תומאן . התפתח ויכוח , הוא אמר לאברהם : אני נשבע לך DDKO של סמי שלא משתלם לי ; על כך השבתי לו , 'הרי זה יותר מהמשכורת החודשית שלך ' ... נתיב זה היה לדרך הבטוחה ביותר להגיע לטהראן . הייתי אחוז געגועים למשפחתי . לא היה לי כמעט קשר עמם . לא ידעתי מה עלה בגורלם . מלחמת השחרור הייתה בעיצומה , שמעתי על ההפצצה במחנה יונה בתל אביב שם גרנו עם חברי ההגנה ודאגתי מאוד . ביקשתי שיבואו להחליף אותי . ארוסתי , הייתה הקריינית הראשונה של קול ההגנה במחתרת בשפה הערבית . כשהתאפשרה האזנה לרדיו הקשבתי לקולה . כל מה שידעתי היה , שהיא בחיים . השליח האחרון שנשאר בעיראק היה 'ודקה רבינוביץ' מכפר גלעדי . גם הוא שאף לחזור הביתה . הלחץ של השליחים על ראשי המוסד לעליה ב י גבר ובעקבותיו צץ רעיון לנסות להעלות במקומם שליחים חדשים על מטוסים שיוצאים מישראל דרך פרס וחונים בעבדאן לתדלוק בדרכם להודו . איש קשר שלנו , בשם רוני ברש שהיה בתפקיד מלווה במטוס , היה אמור לסייע לי ב"חטיפת" השליח שיהיה בין נוסעי המטוס . כך עשיתי עם שליחים נוספים , מאחר שסבלנו מחסור במכשירי קשר , החלטנו לנסות לארגן חטיפת שליח ובמקביל העברת מכשיר קשר מאחד המטוסים . המטוס המיועד הגיע לעבדאן . רוני סימן לי שאני יכול לקחת את החבילה , לקחתי במהירות וברחתי . חלפו כמה ימים לוהטים בכבשן חודש יולי , הייתי בדרכי לשדה התעופה עם קבוצת עולים , פתאום פנה אלי הקפטן והודיע לי שהקולונל רוצה לראות אותי . כשהגעתי לקולונל הוא החל מדבר אתי בפרסית , מיותר לציין שלא הבנתי אף מילה . דיברתי אליו באנגלית והוא עם האנגלית העילגת שלו שואל אותי- ימי אני ומה מעשי במקום ' ... השבתי לו , י מה זאת אומרת , אני פרסי . ' הוא ביקש לראות תעודה מזהה . לתעודה שלי הייתה מצורפת התמונה שלי והכל במכוון היה מוכתם בדיו ומטושטש לגמרי . ימה לעשות , ' התנצלתי , יבדוק אתמול נשפך דיו ' ... 'תשמע ; אמר לי הקולונל , 'שוטר משדה התעופה ראה אותך לוקח חבילה מהמטוס בתאריך זה וזה ' . הכחשתי נמרצות . ימה פתאום , בתאריך הזה בדיוק הייתי בטהראן במלון סעדי . אתה יכול לצלצל ולבדוק אותי ; היה זה מלון ששימש אותנו לכיסוי הפעילות בטהראן . הוא המשיך לתחקר אותי , שאלות מיותרות כמו במה אני עובד ומה עיסוקי . אמרתי לו שאני מבריח . הוא הודיע לי שעתיד להניע חוקר מיוחד מבסיס חיל הים לחקור אותי כי סמכות החקירה אינה בידו . לאחר מכן הוסיף ושאל , אם יש לי מידע על ערבים מבריחים , השבתי בהן והוספתי , יאבל לא אגלה לך שמות , אני מבריח מן האניות . עובד לבד . קונה סחורה מוברחת ומוכר . במקום שיש פרנסה אני נמצא . כל אחד שומר על השטח שלו . אני מציע לך הצעה הוגנת ; אמרתי , 'לשלם לך ערבות בכסף מזומן ולא לגלות לך את שמות חברי . אם הכסף לא יספיק , אשלח מברק לטהראן להשיג עוד מזומנים ' . הראתי לו ערמת שטרות . הוא הסתכל , 'שכנעת אותי ; אמר , 'תשאיר לי את התעודה שלך ותת"צב מרור לחקירה ; בכסף לא נגע . הלכתי משם נסער ומודאג , פגשתי את אברהם איתן ובירוד החלסנ ! להגיע אל הקולונל הביתה . חיפשנו ומצאנו את הבית , הוא יצא לקראתנו בחלוק בית צבעוני ופתח את זרועותיו לקראתי 'בבקשה תפאד'לו תיכנסי . שיחקתי את הנעלב , אמרתי לאברהם , 'אני לא נכנס בגלל שהוא קרא לי לחקירה ליד אנשים . ' לבסוף התרצת ונכנסתי . השיחה בינו לבין אברהם התנהלה בפרסית . הוא הסביר שעקב תלונת השוטר נאלץ לקרוא לי , כי פחד שיואשם בשיתוף פעולה . עם זאת ציין שהקפיד להיות מנומס ואדיב במהלך החקירה . 'נכון , ' אמרתי . 'הלא באתי להודות לך על היחס היפה ; הקולונל הבנויה שהעניינים יוסדרו , שאין צורך בחקירה ושהתעודה תוחזר לי בהקדם . ביום המחרת באתי לקחת את התעודה והבאתי שעון מתנה לאשת הקולונל , הקפדתי להיראות בן בית במשרדו בשדה התעופה , במיוחד לעיני הקפסן כדי ליצור אמון שאני גם בקשר עם מפקד שדה התעופה . הב 0 חתי לבוא לבקר בקרוב . באותם ימים הגיע להחליף אותי בעבדאן , מרדכי ביבי . נסעתי לסהראן והנה באמצע הרחוב מופיע מולי הקולונל ידידי משכבר . ימה אתה עושה פה , למה אינך מגיע לבקר כמו שהבסחת ' ? ימה אעשה ; השבתי , 'העסקים שלי עברו לאזור הזה . ' גם על המלווה רוני בתנו הלשינו והוא זומן אל הקולונל . ברנס אישר בדיעבד את סיפור החבילה שהורדה מהמסוס אבל הסביר כי לדעתו ההבילה הייתה בכלל מיועדת לקולונל . בהמשך דאג להביא לו מעת לעת מתנות , פעם בננות , פעם כובע מהודר לאישתו " . במהלך שנת ' 49 כשהפרסים לסשו עין על נסיכות בחריין , החליס סמי להשיג לעצמו תעודת זהות חדשה לתועלת פעילותו בש 0 ח . הוא טען במשסרת סהראן שהוא אזרח פרסי מבחריין והצליח לקבל מהפרסים תעודה חדשה כמוסלמי שיעי פרסי שגר בבחר"ן בשם : רחים נאסר פארדה . "כמובן שמייד הלכתי להוציא דרכון פרסי כמוסלמי . עם הדרכון הזה נסעתי ללבנון ולסוריה בשנת . 1950 " בחודש אוגוסט ' 49 הגעתי לארץ . מצאתי את משפחתי בשכונת יד אליהו . אחרי ההפצצה על מחנה יונה הם קיבלו חדר ק 0 ן ופינת בישול . נשאתי את ארוסתי לאישה וכעבור שנה נולדה בתנו הבכורה . בהעדרי , בחודשים הארוכים והקשים דאג למשפחתי משה כרמיל היקר איש המוסד לעלייה בי . הוא אשר הציע למנות לתפקיד מושל טייבה , אך סרבתי . לימים נפגשתי עם איסר הראל שהיה ראש השב"כ והוא מינה אותי למנהל מחלקת הריגול הנגדי בשב"כ במגזר הערבי . הביאה לדפוס : ניצה צמרת

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help