|
|
Page:20
" ראש בראש " דוד ארבל " אסופה של רשמים" מחוויותיו של מאיר עמית . מאת : מאיר עמית , הוצאת הד ארצי . 1999 בספרו האוטוביוגרפי , "ראש בראש , " בשפה קריאה ושוטפת , משתף אותנו מאיר עמית במה שהוא מגדיר "אסופה של רשמים" מחוויותיו האישיות . זיכרונותיו רלוונטים לקורא ( לא רק לאנשי מודיעין ) משום שעמית כיהן בעמדות חשובות בכמה צמתים מרכזיים בתולדות המדינה . השקפת עולמו של עמית , על פי עדותו הוא , "עוצבה בתנועת הנוער הסוציאליסטי ובארגון ההגנה . " הוא מתאר עצמו כאיש מפלגה וכמפא '' יניק נאמן ; הוא מסביר מדוע החליט לכתוב " ) חשתי צורך לבטא את עצמי ( " ומנטרל ביקורת צפויה " ) זו לא היסטוריה אובייקטיבית . ( " ואכן , עמית מתאר מזווית אישית בהחלט ומנקודת ראותו הסובייקטיבית כמה אירועים בהם בחר לשתף את הקורא . הוא אינו חוסך שבטו מ '' ההיסטוריונים החדשים , " הנוטים לדעתו לייחס למהלכים שונים כוונות שלא היו . כדוגמה הוא מביא את פרשנותם לפעולות התגמול של שנות החמישים , שלדבריהם נועדו לסלול את הדרך ליימבצע קדש . " בניגוד להם , עמית היה משוכנע אז כפי שהוא משוכנע גם כיום שלא הייתה זו מלחמת ברירה . הספר מתחיל בסקירת דרכו של המחבר בצבא והתקדמותו בשרשרת הפיקוד מקצין קרבי זוטר ועד לראשות פיקוד דרום ומשם לתפקידי מטה ראש אנ"מ ואמ"ן ( עליהם פיקד בתקופת בניין צה"ל לאחר מלחמת העצמאות , פעולות התגמול ו"מבצע קדש . ( " עמית מאזכר כמה מן הסוגיות ההיסטוריות השנויות במחלוקת עד ימינו אלה - האם ראש חזית הדרום דאז , יגאל אלון , עיכב את גדוד גולני בדרכו לשחרור אום רשרש ( אילת ) משום שרצה לאפשר לחטיבת הנגב להגיע ראשונה ; כיצד יש לראות את קרבות תל מוטילה , אשר נחרתו בזיכרון הלאומי כמבצע כושל ( שעה שלמעשה השיגו את היעד , הדיפת הסורים מגבעות שולטות ;( מעניינת התייחסותו של עמית לכמה אישים ביטחוניים של התקופה . את משה דיין , למשל , לצדו עבד תקופה ארוכה , הוא מתאר כאדם רב פנים , מקורי , נועז , ממוקד ומקרין סמכותיות . על פי עדותו , דיין היה האיש שהשפיע יותר מכל אחד אחר על דרכו , למרות כמה חולשות ומעשים לא ראויים ( נשים , עתיקות . ( את אריאל שרון , לעומת זאת , הוא מבקר בחריפות . עמית מתאר אותו אמנם כלוחם נועז וכריזמת , אך גם כאדם שפועל מעבר להנחיות וכמי שאינו דבק באמת . נראה שעמית "נהנה" פחות מתפקידיו האזרחיים . הוא כותב שבתקופת עבודתו כמנכ'ל חברת "כור" ניסה לגשר בין יעדים עסקיים ומטרות לאומיות . גישה זו היתה כמובן פועל ישיר מקרקע צמיחתו הסוציאליסטית , והוא מצר על כך שלאחר פרישתו הפכה החברה "מרמס ליצרים חומריים . " פרק אחד בחייו היה רוצה לשכוח את מעורבותו והתנסותו הפוליטית במסגרת דש . הוא מספר על התלבטויותיו לפני הצטרפותו ומתאר את האופוריה שליוותה את הקמת התנועה , המאבקים הפנימיים בה והאכזבה בהמשך . עמית , היחיד שכיהן כראש אמ"ן ובהמשך כראש " המוסד , " מקדיש בספרו לעשייה המודיעינית מקום נרחב וניכר כי הוא רואה בה את גולת הכותרת של עבודתו . הוא סוגר חשבון עם קודמו בתפקיד , איסר הראל , שלדבריו חתר תחתיו והקשה על עבודתו . לדבריו קיבל מידיו "מוסד" שתפקד כחנות מכולת והפך אותו במרוצת כהונתו לסופרמרקט מודרני . הוא "חושף" כמה פרשיות מרמיות שהעסיקו את המודיעין בחמש שנות כהונתו , אך מי שמחפש מבצעים עלומים לא ימצא אותן בספר . הפרשיות שבחר להביא לדפוס נמצאות ברשות הרבים מזה שנים רבות : פרשת בן ברקה , שאת איזכורה הוא מנצל כדי לחזור ולקבוע ש"המוסר' לא היה מעורב בחיסולו ; המעורבות והסיוע של ישראל לכורדים , מעשה שענה לא רק על אינטרסים קרים , אלא היה בהם גם פן הומניטרי מובהק ( הוא לא מתייחס לשאלה האם מאבקם של הכורדים היה כדאי , מנקודת מבטם ;( "מבצע יהלום , " הבאת מטוס מיג 21 על טייסו לישראל , על המורכבות המבצעית והאנושית שבו ; תחילתם של מגעים שהיו אמורים לפתוח קשר מדיני עם מצרים של נאצר ( בהרגשה של החמצה , וקביעה שהמהלך לא מוצה בשל " מלחמות יהודים ;( " ובסיום שליחותו של עמית לוושינגטון ערב מלחמת ששת הימים והתרשמותו שהיתר הפוכה לזו של שר החוץ אבא אבן שארה"ב לא תפעל לפתיחת המיצרים ותברך על פעולה ישראלית עצמאית . עמית מעיד על עצמו שהתלבט אם לכתוב , בשל אותן מגבלות מוגרות שאנו , כאנשי מודיעין , נו 0 לים על עצמנו . בםוגיה 17 קיימת מחלוקת בין השוללים חשיפה מכל סוג שהוא לבין התומכים נמתן היתר להתבטאות מבוקרת . ספרו מחזק את עמדת האחרונים . לדעתי םוב עשה עמית שהחליט לכתוב . נראה שהוויכוח הוא אנכרוניס 0 י ולא אפשר עוד למנוע מהציבור להציץ למחילות המודיעין . ראשי המודיעין בעבר , בהם איסר הראל , אורי שגיא , יעקב פר ; מאיר עמית ובקרוב כרמי גילון , בלי להזכיר בכירים אחרים , סימנו את הדרך . ספרים ומאמרים שפרסמו , כמו גם ראיונות לתקשורת האלקטרונית , לא גרמו נזקים . בכל מקרה אנו מספיק בוגרים ואחראים , לאחר חמישים שנות מדינה ומודיעין , לשתף את הציבור בהוויית המודיעין וגם בפרשיות עבר ( לאחר בקרה נאותה - צנזורה וכן וועדת שרים ) מבלי לרושוף כמובן שיטות ואמצעים . ^ lEP ™
|
|