|
|
Page:8
המודיעין בעידן שלאחר חתימת הסכמי שלום שלמה ברום קהילת המודיעין הישראלית נבנתה בשיטה של סלאי על ט לאי , תוך מאבקים טריטוריאליים בין מרכיביה בחמישים שנות המדינה . עם כל הליקויים היא ענתה על הצרכים של מדינה המצויה במאבק מתמיד עם שכנותיה . סיכומם של הסכמי שלום עם שכנותיה הקרובות של ישראל הוא הזדמנות מתאימה לבחינת אירגונה של קהילת המודיעין וביטולן של אנומליות שנוצרו בה . עד היום חתמה ישראל על הסכמי שלום עם שתי מדיניות ערביות : מצרים וירדן , וסיכמה עם הפלסטינים , שורה של הסדרים חלקיים האמורים להביא לחתימה על הסכם קבע בסוף התהליך . אם יחודש המו"מ עם סוריה ויסתיים בהצלחה נגיע למצב שבו , יש לישראל הסכמי שלום חתומים עם כל המדינות שיש לה גבול משותף עמן . מדינת ישראל תעמוד אז במצב אסטרטגי שונה לחלוטין מהמצב אליו הורגלה מאז הקמתה . שינוי כה גדול מחייב לבחון מה השפעתו על סוג המודיעין הנדרש , המערכת האיסופית , שיכולה לספק מודיעין כזה , ואירגון המודיעין שמתאים למצב החדש . בני אדם מתקשים להסתגל לשינוים ואירגונים מתקשים עוד יותר . באופן יחסי , קל יותר להבחין בשינויים המוחשיים שביטוייהם נראים מייד בש 0 ח ולנסות ולטפל בתוצאותיהם . מסיבה זו הסכמי שלום מביאים בדרך כלל למאמץ להתאים את המערך האיסופ למצב החדש . זאת מש 1 ם שהפגיעה במערך האיסוף מורגשת מייד , ואילו ההשלכות האחרות דורשות חשיבה מורכבת יותר . כאשר ישראל חותמת על הסכמי שלום הם כוללים בדרך כלל ויתור על שטחים . השינויים הטריטוריאליים מביאים לפגיעה במערך האיסוף הסיגינט והאופטרונ , היות שבסיס האיסוף הרלבנטיים ערוכים לעתים קרובות בהיערכות קידמית בתוך השטחים המוחזרים , תוך ניצול תוואי שטח בולטים . גם אמצעי האיסוף המוטסים נאלצים לטוס בנתיבים רחוקים יותר , כיוון שאינם יכולים לטוס במרחב האווירי שמעל השטחים שהוחזרו . הסכמי השלום כוללים גם ברוב המקרים , הסדרי ביטחון ובהם פרוז שטחים ודילול כוחות באיזורים נוספים . התוצאה היא , התרחקות של הריכוזים העיקריים של צבא המדינה השכנה מהאיזורים בהם יכולה ישראל להציב או להפעיל מערכות איסוף סיגינט ואופטרונ . עובדה המוסיפה על הקושי הנובע מהצורך המיידי בהסגת מערך האיסוף אחורה . הנסיון הישראלי , מעיד שהתגובה הכמעט רפלקסיבית של קהילת המודיעין היא נסיון לשחזר את היכולות האיסופיות שהיו קיימות ערב חתימת הסכם השלום תוך היערכות בהתאם לגבול החדש . נסיונות אלו מביאים להוצאה בלתי מבוקרת ובזבזנית של משאבים , שאינה מביאה בסופו של תהליך לבניית מערך איסופ העונה על הצרכים של המצב האסטרטגי החדש . שתי סיבות עיקריות לכישלונות מסוג זה : אחת , הימנעות מבחינת השפעת שינוי המצב האסטרטגי על הגדרת סוג המודיעין הנדרש . השנייה , התעלמות מכך שהשינוי האסטרטגי אינו מביא רק לפגיעה במערך האיסוף הקיים . הוא גם פותח אפשרויות איסופיות חדשות . במצב בו ישראל מקיימת יחסי שלום עם סביבתה הקרובה המודיעין הנדרש משתנה , ובמיוחד בתחום הקריטי של ההתרעה . כאשר ישראל , אינה חתומה על הסכם שלום עם מדינה כמו סוריה , קיים חשש מתמיד שסוריה תפתח במעשי איבה . כוחות סדירים גדולים של סוריה ערוכים בקירבת הגבול המשותף ומסוגלים לצאת לפעולה צבאית בהתרעה קצרה . נובע מכך , כי , משימתו העיקרית של המודיעין היא התרעה אופרטיבית . איתור פעולות בצבא האויב המצביעות על הכנות לפעולה צבאית . דבר המחייב כיסוי שוטף לאורך כל שעות היממה , 365 יום בשנה של חלק ניכר מהצבא הסורי , ומערך האיסוף אכן נבנה לתת כיסוי כזה . כאשר סוריה , חתומה על הסכם שלום עם ישראל וכמוה שכנותיה האחרות של ישראל , אין חשש מיידי להתפרצות של מעשי איבה והסדרי הביטחון הכלולים בהסכמים מקשים על יציאה למלחמה בהתרעה קצרה . במצב כזה , ההתרעה הנדרשת היא בעיקרה התרעה א 00 רטגית המצביעה של שינויים מדיניים במדינות הללו , או , באחת מהן . שינויים העשויים להביא לחידוש הפוטנציאלי של עימות אלים . רק כאשר שינוי אסטרטגי כזה כבר מתרחש , יש צורך גם ביכולת התרעה אופרטיבית . משמעות הדבר היא , שאין צורך בכיסוי שוטף 24 שעות ביממה , 365 יום להקסין את היקף הגיוס הנדרש ולהעלות את סף האיכות , אך היא צפויה לקשיים . המדיניות הנוכחית יצרה תרבות אירגונית שלא קל יהיה לשנות אותה : אם לא התקדמת מהר סימן שנכשלת ומוטב שתסיק מסקנות . זאת ועוד , גיוס מצומצם יותר משמעו פחות תפקידי ניהול . במילים אחרות , מנהלים יצ 0 רכו לחזור לפעילות מקצועית או להיפלנג על מכשולים אלה ודומיהם צריך יהיה להתגבר . פתרון אפשרי נוסף כרוך בשינויים מבניים בקהילה , כדי לייעל וכדי לצמצם כפילויות ( מלבד אלה שיש בהם צורך , למשל פלורליזם בהערכה ) שינויים כאלה הוצעו בעבר , על ירי וערות חיצוניות ופנימיות , אך מסיבות שונות לא מומשו . ואולם , בעידן של הסכמי שלום השיקולים יצ 0 רכו להשתנות . על רקע המצוקות שתוארו לעיל . יוזכר בהקשר זה כי בשנות התשעים חלו שינויים מבניים ניכרים בתעשיות מובילות בארה'יב ובאירופה , על רקע התמורות בכלכלה העולמית לאחר המלחמה הקרה . לאחר שורה של רכישות ומיזוגים ק 0 נו מצבות כוח האדם וצומצמו כפילויות . וזאת למרות שמדובר במיזוג מפעלים שבעבר שררו ביניהם תחרות ויריבות , ושהחיבור ביניהם נראה בתקופה קורמת כלא אפשרי . גם בגישה החברתית לביטחון , צפוי מהפך . אם למרות הסכמי השלום , תפרוץ בכל זאת מלחמה - על השליטה בירושלים , על זכויות הפליסים , על מקורות מים , או כספיח של עימות אחר , כמו במשבר המפרץ . ודאי שקהילות הביטחון והמודיעין יזכו לתהילה בעקבות ניצחון . אבל גם לאחר אכזבה , כמו במלחמת 'ום-הכיפורים , ולמרות אווירת הנכאים וההלקאה העצמית , היה גל של התנדבות לקהילת המודיעין ושל רצון לסייע לה בדרכים אחרות . אין זה אומר , כמובן , שמלחמה תחזיר ע 0 רה ליושנה , ראה מלחמת המפרץ , ואין צורך להזכיר ששלום , אפילו בעייתי , טוב ממלחמה ומפתרונותיה , גם לקהילת המודיעין . אילן עמית איש רפא"ל לשעבר , כיום חוקר בצ 11 ת האסטרטגי במשרד רה"מ .
|
|