|
|
Page:7
מערן המודיעין בין מלחמה לשלום האם ניתן להניח שמצב קהילת המודיעין בישראל לאחר הסכמי שלום יהיה דומה , ואף סוב יותר , ממצבה של קהילת המודי ע י ן במעצמות המערב לאחר המלחמה הקרה , ולא למצבה ברוסיה של היום ? בעשר השנים שחלפו מסיום המלחמה הקרה לא פורקו אירגונ המודיעין של מעצמות המערב ואף לא צומצמו במידה ניכרת , על אף הירידה החדה בהיקף האיומים ובחומרתם . אירגונים גדולים המתחרים ביניהם מודיעין צבאי , שירות ביטחון וסוכנות ביון אזרחית אינם ממהרים להתפרק , ובמידת הצורך יגדירו לעצמם זירות פעולה חדשות פשע מאורגן , סמים , איומים כלכליים . ברוסיה , לעומת זאת , הסתמן תהליך שונה . האימפריה הסובייטית התפרקה , המשטר הקומוניסטי קרס , ובמציאות הפוליטית והחברתית החדשה , בשונה מזו שקדמה לה , חדל אירגון המודיעין לשמש מקור לאתגרים אישיים , ליוקרה חברתית ולרווחה כלכלית . קהילת המודיעין הרוסית , יורשת הקג"ב הסובייטי , הצטמקה משמעותית . גם בהתחשב בצמצום אוכלוסייתה של רוסיה ביחס לאוכלוסייה הסובייטית . לא זו בלבד שישירות הביטחון הנשיאותי" וגופי מודיעין אחרים נעשו פחות אטרקטיביים לגבי מצטרפים חדשים , אלא שגם הסגל הוותיק והבכיר זיהה אפשרויות קוסמות יותר במגזר הכלכלי והפוליטי . אילן עמית אשר לישראל , גם אם תגיע להסכמים עם סוריה , עם לבנון ועם הפלסטינים , לא יהיה זה דומה לסיום המלחמה הקרה : האויבים של אתמול לא יקרסו , שלום "כון בין ההנהגות , אך עדיין לא בין העמים , מוקדי חיכוך יוסיפו להתקיים במעגל הקרוב והרחוק ואיומים חדשים עלולים להופיע באופק . לא קשה יהיה להשתכנע בצורך להמשיך ולעמוד על המשמר , על כל הכרוך בכך , גם האינרציה של אירגונים גדולים והתחרות ביניהם תעשה ודאי את שלה . האם ניתן , אפוא , להניח שמצב קהילת המודיעין בישראל לאחר הסכמי שלום יהיה דומה , ואף טוב יותר , ממצבה במעצמות המערב לאחר המלחמה הקרה , ולא למצבה ברוסיה של היום ? כאמור בישראל , בשונה ממעצמות המערב , לא יהיה צורך "להמציא" איומים חדשים עבור קהילת המודיעין ( חשובים ככל שיהיו , ( שכן זמן רב עוד יתקיימו איומים ממשיים , ולא מעטים , על הביטחון הלאומי . שונה במהותה היא סוגיית ההתייחסות הצפויה של החברה הישראלית לבעיית ביטחונה הלאומי : האם יוסיף הנושא לעמוד במוקד סדר-היום הציבורי , כשהוא מעניק לעוסקים בו הערכה עצמית ויוקרה ? הדבר מוטל בספק . לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים חדל פיקוד הדרום של צה"ל להיות הבכיר בפיקוחם , זמן רב לפני שיציבות השלום בזירה זו הוכיחה את עצמה . החיים חזקים , והם כופים על המדינאים ועל האסטרטגים הימורים , שמן הסתם לא התכוונו מראש להסתכן בהם . מרוסיה ניתן ללמוד לקח נוסף : הצעירים עלולים להצביע ברגליהם ולחולל מפולת בגיוס כוח אדם איכותי לקהילה . מדובר לא רק במדענים ובמהנדסים לעתיד , שהצלחת חברות ה- STARTUP הישראליות קוסמת להם . מגזר הה"טק הישראלי הולך ומתבסס גם על יכולות בתחומי הניהול , השיווק המימון , ניהול כוח אדם , ובעיקר יזמות עסקית . הטובים בתחומים אלה חיוניים לא פחות מן ה"גאונים" הטכנולוגיים , ואלה גם אלה - יתחרו בכוח האדם הפוטנציאלי של קהילת המודיעין . צפוי אמנם שהקושי בגיוס הצעירים יורגש פחות במודיעין הצבאי , כל זמן ששירות החובה יתקיים . אך הסכמי השלום מזה , והשינויים הצפויים בטכנולוגיות הלחימה מזה , יכולים לקרב את סיום עידן שירות החובה . - איך אפשר לקדם את פני הרעה ? הסברה וחינוך יכולים להועיל רק בשוליים , כי החיים , כאמור , הם חזקים . קהילת המודיעין תצטרך להסתגל למציאות החברתית של עידן הסכמי שלום ולחפש פתרונות במסגרת המציאות הזאת . נקודת מוצא אפשרית נובעת מן ההערכה , שבעיית כוח האדם תתעורר רק במידה מוגבלת בקרב השכבה הוותיקה , שכבר השקיעה את משאביה במקצועות המודיעין לסוגיהם . ברוב המקרים אין לאנשי שכבה זו יתרון יחסי בשוק העבודה הרחב , והם עשויים להעדיף להמשיך ולשרת בקהילה ככל שיידרש . בעבר ננקטה בקהילת המודיעין מדיניות כוח אדם שגרסה קדנציות קצרות , מספר קטן של תפקידי רוחב , קידום מהיר ועידוד לפרישה מוקדמת . כבר אז היו למדיניות זו חסרונות - זמנים משמעותיים של כניסה לתפקיד ושל יציאה ממנו ביחס לזמן היעיל , וכן מחסור בולט בבשלות מקצועית , הנצברת לאורך זמן , לא כל שכן במצב של מחסור במתג"סים איכותיים . פתרון אחד הוא , אם כן , הפיכת הקערה על פיה : קדנציות ארוכות , יותר תפקידי רוחב , קידום מתון ועידוד לפרישה מאוחרת . הדברים אמורים לגבי סגל איכותי קיים וכזה שיגויס בהמשך ( על אף הקשיים הצפויים בגיוס ) . מדיניות כזאת תאפשר . הוא זומם נגדנו , הוא עלול לפתוח במלחמה . במצב של שלום מזוין , הגבולות פחות ברורים , הערפל גדול יותר : האם הצד השני הוא אויב או ידיד ? האם מעשיו הם מזימה או דבר אחר ? איך מודדים את מצב השלום ? לפי אלו סימנים מעידים ? בלבול זה מקורו גם בקושי העצום , והטבעי , לשנות את הנחות היסוד הכי עמוקות שלנו כי הערבים עדיין מתכוונים להשמידנו , וכי אנחנו ממשיכים להיות האויב הראשון במעלה שלהם . עיין "ערך" - ההתעצמות הצבאית המצרית וכוונותיה . השנייה היא , התשומות של "כוחותינו" למידע המודיעיני , ולכן גם להערכה המודיעינית . הכוונה היא לכך שמנהיגים ודרגי עבודה שלנו נפגשים עם אלה של הצד השני , המצוי עמנו בקשרי שלום . הבעיות הנובעות מכך : המודיעין אינו שותף תמיד למידע המוזרם במפגשים אלה ולפעולות העשויות להינקס בעקבותיהם ; קשה למודיעין לציי"ח את המנהיגים לקראת המפגשים שלהם , ( בנוסח : בפגישה הקרובה שלך עם הנשיא של מדינה זאת וזאת , תשאל אותו כך וכך . ( וכן , המנהיגים מפחיתים מערך המודיעין הנמסר להם בנושאים הנדונים ישירות בינם לבין מנהיגי הצד השני . השלישית , טמונה בכך שהפוליטיקה עלולה לפלוש יותר ויותר לתחום ההערכה המודיעינית . הסיבה לכך פשו 0 ה : במצב של מלחמה בו הנושאים הצבאיים הם הליבה - המקצועיות "מדברת" ומושלת בכיפה . במצבי שלום , לעומת זאת , כל פוליטיקאי מצוי ירגיש עצמו מומחה לנושאים השונים ( כלכלה , פוליטיקה של הצד השני וכיוצא באלו , ( וייצא בהערכות משלו . זאת ועוד , כמעס כל זווית הראייה של הקברניטים תהיה אז פוליטית בשל העובדה שתהיה משוחררת מסכנת מלחמה קרובה . הרביעית , הגבולות הפתוחים וכל מה שכרוך בהם , יפגמו עוד יותר בייחודיות של המודיעין " ) הודיות שכבר נפגעה בשל סיכות אחרות ) כספק המידע וההערכה . זה יחייב על כן את המודיעין לרמה איכותית גבוהה ביותר . החמישית , פסיכולוגית בעיקרה . - ירידת מתח . לסיום , מילה אחת חשובה לסגירת המעגל : האתגר האמיתי , הגדול , של המודיעין הוא כיצד להיערך מול העידן המודרני של שנות האלפיים על שפע בעיותיו , תוך מתן תשובות הולמות למשימות המסורתיות בתנאים הקרקעיים החדשים , ולמציאות המדינית החדשה של מצבי שלום מזוין וקר . תא"ל ( מיל ( ' עמוס גלבוע שימש כראש חטיבת המחקר באמ"ן בשנים : . 1982-1984
|
|