|
|
Page:8
הרסהביצות הדרומיות בעיראק מעקב מודיעיני מהחלל בעזרת לוויני צילום וחישה חשף את המתחולל על הקרקע - הרס הביצות הדרומיות בעיראק . החל משנת 1991 מצא המשסר העיראקי עילה להיפרע משוכני הביצות ותשובתו האסטרטגית היתה אקולוגית הביצות ומשמעותן האסטרטגית למעלה מאלף שנים התנהלה צורת חיים ייחודית באזור הביצות הרחב , שמסביב למקום חיבורם של נהרות הפרת והחידקל בדרומה של עיראק . 'שוכני הביצות / כפי שכונו בני השבטים שהתגוררו באזור , התגוררו בביקתות קש שנבנו על איים צפים קטנים , חבויים בסבך קני הסוף של הביצות והלגונות ומנותקים מכל מגע עם העולם החיצוני ומאורח חייו המודרני . בידודו של האזור משך אליו במשך מאות שנים פושעים נמלטים כמו גם את מתנגדי המשטרים הריכוזיים בבגדאד . עריקים מהשירות הצבאי העת'מאני ויורשו העיראקי מצאו בו גם הם מקלט בטוח . מערכת המים המסועפת הזו היתה נגישה אך ורק בסירות קטנות ושטוחות ולא יפלא כי הצבאות בכל התקופות התקשו למגר את מתנגדי השלטון שחיפשו שם מפלט . חספוסם של שוכני הביצות ואורח חייהם הפראי לא עוררו אליהם אהדה רבה בקרב תושביה האחרים של עיראק . חוקרים אירופאיים תארו באמצע המאה הנוכחית כיצד 350 אלף שוכני הביצות רכשו לעצמם שם מרושע . בני השבטים "האריסטוקרטיים" כזו להם בשל מוצאם המפוקפק ושמחו לשייך להם תכונות של בוגדנות ורשע , בעוד שהעירוניים פחדו מהם ונידו אותם . גם בקרב האירופאיים היה המוניטין שלהם מפוקפק למדי , ירושה מימי מלחמת העולם הראשונה , שעה שחיילים בריטים ועת'מאנים נלחמו אלו באלו על אדמת מסופוטמיה . שוכני הביצות לא היססו אז לבזוז - ותוך כדי כך לפגוע ואף לרצוח - את חיילי שני הצדדים , כל אימת שנקרתה בדרכם ההזדמנות לכך . חרף השתכללותם של אמצעי התחבורה המודרניים במאה ה , 20- מצאו עצמם הצבאות שחנו באזור במאבק מתמיד עם הביצות . בפרוץ מלחמת העולם הראשונה נחתו הבריטים בדרומה של עיראק והתקדמו צפונה . שטחי הביצות הנרחבים תעלו כחודשי החורף את התנועה לנתיבי הנהרות , בעיקר בחידקל , והגייסות , שלא היו מצוידים בכלי שייט מתאימים , התקשו להתקדם , לקבל אספקה או לפנות פצועיהם . קשיי התנועה היו איפוא לאחד מגורמי הכישלון הבריטי הצורב בכות אל-עמארה , שם נפלו רבבת חיילים בשבי התורכים . שבעים שנה מאוחר יותר , החזירה מלחמת עיראק-איראן את האזור לכותרות . האיראנים ביצעו התקפות נרחבות בשטחי הביצות הסמוכים לגבולם , כשהם מקווים לנתק את כביש בצרה-בגדאד , שעבר במרכז הביצות , ולכתר את העיר מצפון . התוקפים נעזרו באלפי סירות ואסדות שטוחות שהשיטו אותם במים הרדודים . הביצות היקשו על פעילות הנגד של העיראקים ומנעו מהם להביא לביטוי את יתרונם בניידות , ברק"מ ובכוח אש קרקעי ואווירי , כיוון שהבוץ והמים היקשו על השריון והרכב הרב שלהם לנוע בחופשיות , וסבך הסוף הפריע לתצפית ולירי של הארטילריה , המטוסים ומסוקי הקרב . התוקפים אמנם נבלמו לבסוף , אך לא לפני ששולם מחיר דמים של אלפי הרוגים עיראקיים . דובריה של בגדאד האשימו אז את שוכני הביצות כי סייעו לתוקפים וניווטו את סירותיהם . אות הקין הזה לא הוסר עוד מהם גם לאחר המלחמה וסדאם חוסין חיפש אחר עילה לבער את השטח הבלתי נשלט הזה . כבר במהלך המלחמה פתחו העיראקים במאמץ הנדסי גדול כדי לשנות את פני השטח . בתחילה הם סללו דרכים אסטרטגיות מבגדאד לאזור הדרום , שעקפו את אזורי הביצות מדרומם . כמו כן סללו בתוך הביצות דרכי רוחב ואורך על גבי סוללות , משני צדדיו של הציר הראשי בגדאד-קורנה-בצרה . כך יכלו יחידות משוריינות ואספקה לנוע ביתר קלות במרחב הגבול הדרומי . לאחר מכן הם הרחיבו את היקף השינויים התשתיתיים : אזורי ביצות בקרבת הגבול מצפון-מזרח לבצרה יובשו , ואילו בשטח המדברי החשוף שממזרח לעיר נחפרה ימת הדגים : אגם מלאכותי גדול , שבוצר כדבעי ושימש כמכשול בלתי עביר לאיראנים . בניית הדרכים ועבודות הניקוז שבוצעו בעטיין גררו בעקבותיהן שינוי אקולוגי של ממש : עד לתחילת שנות ה , 80- יבש כל השליש המזרחי של אזור הביצות ממערב לציר בגדאד-בצרה ולנהר הפרת שזרם לצדו . בעקבות מלחמת המפרץ ותבוסתה של עיראק ב , 1991- סחפה מרידה שיעית חלק ניכר מדרומה של המדינה . בגדאד הצליחה לחזור ולייצב שם את שלטונה ואילו המתקוממים נאלצו לסגת למקלט הבטוח בביצות עמארה והור אל-חמאר . המשטר העיראקי מצא סוף סוף את העילה שחיפש להיפרע משוכני הביצות ותשובתו האסטרטגית היתה אקולוגית : ייבוש השטחים המוצפים . מודיעין מהחלל דרום עיראק היוותה מאז תחילת שנות ה80- שטח צבאי , שהתנועה בו מוגבלת , בוודאי לעתונאים ולזרים . אולם המידע על השינויים התשתיתיים הגיע עד מהרה לידיעת העולם החיצוני : בתחילה לשירותי המודיעין במערב ולאחר מכן גם לקהל הרחב . תשומת הלב שהיפנה המודיעין האמריקאי לעיראק במהלך עיבוד מפה : מירה DVJ
|
|