|
|
Page:13
כשלמעלה התכנון חלש - הלוחם מקבל צל"ש בראוו שתיים אפס " " סיפורה האמיתי של יחידת קומנדו בריטית מאחורי הקווים העיראקים במלחמת המפרץ . מאת : אנדי מקנב זהו סיפור מדהים על עלילותיו של צוות קומנדו בריטי , שבליל ה22- בינואר 1991 יצא לפעולה נועזת בעורף האויב העיראקי . על הצוות בן שמונת הלוחמים שהונחת על-ידי מסוק , הוטל לחפש ולפגוע בכבלי התקשורת התת-קרקעית שבין בגדד לצפון-מערב עיראק , ולאתר ולהשמיד את משגרי הסקאדים הניידים . יחידה זו , שכינוייה היה "בראוו שתיים אפס , " השתייכה לישירות האוויר החשאי ' שהוקם על-ידי הקולונל סטרלינג במדבר המערבי , במלחמת העולם השנייה . מי מאתנו , קוראי "מערכות " הותיקים , אינו זוכר את עלילותיה של אותה יחידה מהוללת . "בראוו שתיים אפס " רושמת פרק מפואר נוסף במורשת ה. s A s ואיזה פרק ! נחיתה בלילה , מסע מפרך בחום לוהט ביום ובקור מקפיא בלילה , ולחימה נועזת ביחסי כוחות שלא יאומנו ( בתום ההרפתקאה היו 250 עיראקים מוטלים מתים , מול שלושה בריטים הרוגים וארבעה שבויים , ביניהם מפקדם , אנדי מקנב . ( אך לאחר ששוכבת ההתלהבות מגבורתם של אנשי הקומנדו חייב הקורא , במיוחד אם הוא איש מודיעין - לשאול כמה שאלות . ראשית , איך בדיוק חשבו אנשי הקומנדו האמיצים להגיע ליעדיהם ? בצעידה בלילה , בכיוון צפון באופן כללי , כשעל גבו של כל לוחם מטען של 100 ק'ג ! מה ידעו על המטרות ? כמעט אפס . " הנושא הראשון לדיון היה המקום שאליו אנחנו הולכים . היינו צריכים לדעת מה התנאים בשטח , היכן יש איזורים של אוכלוסיה אזרחית וצבאית . המידע הזמין היה דל ביותר . " איזו הגנה היתה סביב המטרות ? לא ידוע . איפה משגרי הסקאדים ? לא ידוע . איך יגיעו אליהם ? איך ישמידו אותם ? " לבסוף החלטנו שאם נראה שיגור של סקאד , מה שלא יהיה כל כך קשה בשים לב לפני הקרקע השטוחים , נגיע אליו לפי אזימוט . קיווינו שאם נשמיד את הכבלים היבשתיים ממילא לא יהיו שיגורים . " אכן תוכנית למופת . ומה באשר למילוט ? האם , במקרה של התגלות , יברחו דרומה , לסעודיה 300 ) ק " מ ) או צפון-מערבה לסוריה 120 ) ק " מ ?( ולמה לא לתורכיה , שם הכיר אחד הלוחמים מועדון לילה ידידותי ? למותר לציין כי אף אחת ממשימות הצוות לא הושגו , למעט זריעת מהומה בעורף האויב , שהיא מטרה נאה בפני עצמה . אך למקרא התוכנית השטחית , ה " חפיפית " של המבצע , אי אפשר שלא להזדעזע , מחד , מחוסר האחריות של המפקדים ששלחו את "בראוו שתיים אפס " לדרך , ומאידך , שלא להתפעל מגבורתם של הלוחמים עצמם . זהו טיבם של מבצעים מעין אלה : " כשלמעלה התכנון חלש - הלוחם מקבל צל"ש . " הקורא הישראלי חייב לברך על שסיירת שלנו לא נשלחה בצורה כושלת שכזו למבצע בצפון-מערב עיראק , ולקוות כי אם תשוגר אי פעם למשימה דומה , יעמדו לרשותה תכנון מדוקדק , מודיעין שדה מפורט ומדויק , ותכנית מילוט אמינה . אווי דרומי נשק לא קונבנציונלי מסכן גם את היישות הפלשתינית צריך להתחיל בצעדים בוני אמון שיסייעו לריסון מירוץ החימוש באיזורנו , קובע אלוף ניזאר עמאר , בכיר ברשות הפלשתינית התפשטות הנשק הבלתי קונבנציונלי במזרח התיכון תאיים גם על ביטחונה האסטרטגי של היישות הפלשתינית שצומחת כעת . הפלשתינים ביישות זו צריכים להיות מודאגים משלוש סכנות אפשריות הכרוכות בהפעלתו של נשק כזה : ו . סכנה הנובעת ממעבר של טילי קרקע-קרקע , נושאי ראשי נפץ גרעיניים , או ביולוגיים , בשמי היישות הפלשתינית בדרכם אל מדינת ישראל . התפוצצות טילים כאלו בישראל עלולה לגרום גם ליישות הפלשתינית נזק בל ישוער . . 2 סכנה הנובעת מאפשרות של נפילת טילי השמדה המונית ( גרעיניים או ביולוגיים ) בשטחי היישות הפלשתינית , דבר שיגרום להתפשטות הקרינה או המגפות , בשטחים אלו וימיט אסון גדול . . 3 סכנה הנובעת מהתפשטות קרינה גרעינית לשטחי היישות הפלשתינית , כתוצאה מתקלה אפשרית בכור הישראלי בדימונה , שניתן יהיה לכנותה , "צ ' רנוביל הישראלית . " מדובר בסכנות ממשיות , לא דמיוניות , שצריך להביאן בחשבון כל עוד ממשיכות מדינות באיזור להכין תוכניות לייצור נשק גרעיני וביולוגי . ברגע שכמה מן המדינות הללו יגשימו את התוכניות הללו , כל המאזן האסטרטגי באיזור עלול להשתנות . ישראל ואולי גם מדינות אחרות , יראו בכך עילה מספקת להמשיך ולקיים את אופציית ההרתעה האסטרטגית על ידי המשך החזקתו של נשק גרעיני . הפלשתינים רואים קשר ברור בין תהליך השלום הכולל במזרח התיכון לבין הפצתו של נשק בלתי קונבנציונלי . התפישה הפלשתינית גורסת , שבטווח הארוך לא תוכל הרתעה גרעינית לערוב לקיומו של השלום . מה שצריך לעשות זה דווקא לפעול לריסון מירוץ החימוש הלא קונבנציונלי באיזור . המדובר , אמנם , בתהליך ארוך שיכול להימשך שנים אבל הוא חייב להיות חלק בלתי נפרד מכל הסכמי השלום הכולל שיחתמו באיזור . צריך להתחיל בצעדים של בניית אמון ולהקים את הגופים והמנגנונים , שיסייעו לריסון מירוץ החימוש כמו מרכזי תקשורת , מרכזי מידע ומרכזי פיקוח איזורי הדדי , שיוודאו כי אכן הופסק ייצורם של החומרים הדרושים להכנת נשק גרעיני . אחר כך צריך לגשת בהדרגה לפירוק הארסנל הגרעיני הקיים , על פי קצב התקדמות תהליך השלום , כדי שנוכל להגיע לשלב שבו יש פחות השענות על המרכיב הגרעיני והביולוגי כגורם הרתעה וכערובה מרכזית לביטחון ולשלום באיזור . תהליך השלום מחייב אותנו לשנות מושגים אלו ולגבש אסטרטגיות חדשות . אנחנו זקוקים לסדר איזורי חדש שיתמודד עם האתגרים והסכנות של העתיד . סדר זה יטיל על ישראל התחייבות להגשמת הפתרון הכולל , על בסיס נסיגה מאדמות ערביות ופלשתיניות שנכבשו ב967- ו . יישום התחייבות כזו בשטח יחולל מפנה חשוב בדרך לכינון ביטחון איזורי ובסופו של דבר ישכין את הביטחון באיזור . ההסדר החדש חייב להציב הגבלות על ייצור נשק השמדה המוני ועל ייבוא הטכנולוגיה הדרושה לייצורו . אם ישראל תסכים להקמת מדינה פלשתינית במסגרת הסדר הקבע , יתכן שהערבים יסכימו לכך שהיא תמשיך לשמור בידיה באופן זמני את ההרתעה הגרעינית . אולם , כינון הסדר מדיני אסטרטגי חדש מחייב שבסוף הדרך יהיה איזורנו נקי מנשק גרעיני ומשאר סוגי הנשק הבלתי קונבנציונלי . ככלות הכל , יש בהחלט משקל לטיעון הפלשתיני שגורס כי הקמת יישות פלשתינית תהווה כשלעצמה , גורם מרתיע מפני הפעלת נשק גרעיני או ביולוגי נגד ישראל . מדינות שישקלו זאת יצטרכו להתחשב בעובדה ששני העמים הישראלי והפלשתיני , משולבים זה בזה ופגיעה באחת פירושה גם פגיעה בצד האחר . אלוף ניזאר עמאר הכותב הוא ראש המחלקה למחקרים ותכנון במודיעין הכללי , הרשות הפלשתינית .
|
|