|
|
Page:199
אבל שמעתי עליה טובות עוד בימי חייה . היא השאירה בעל באניה וכן בי ובת שהיו אז באוסטרליה . היא מתה מחולשת לב כללית , שהוגברה מחמת סבלות החורף ההוא ובגלל "סטיפאניטיס" חזקה . היה זה מקרה המוות היחיד בעת הנסיעה . אנו קברנו אותה בשעה 2 בלילה . הסתרנו את הדבר מן הקהל , אולם לכמה מאות איש נודע הדבר בכל זאת והם השתתפו בהלוויה . נדמה לי שהרגע המחריד ביותר בכל הנסיעה היה הרגע בו הביא הרטמן מן המחסן שני שקים שבהם החליטה המפקדה לקבור את הנפטרת . היו אלה שקי סוכר שעליהם שמו של איזה בית עסק מבוקארשט . נהוג בים להעמיד את האניה בשעת הקבורה . אנו החלטנו שאניית מעפילים אינה נעצרת . לאור פנסים הורדנו את הגופה לים . רב מאנשי "אגודת ישראל" אמר את התפילות . הספד לא היה . בעלה עמד נתמך בידי שנים מחבריו . את פניו לא ראיתי , אבל אני מתאר לעצמי את הירהוריו למראה גופת אשתו הנבלעת באופל תהום . למחרת היה יום ערפל . אנו עגנו ליד הכניסה לבוספורוס ולא יכולנו להיכנס , כי לא ראינו את דרכנו . 24 שעות עגנו שם . מסביב הצטופפו אניות רבות שצפרו בלי הרף בצופריהן . כאמל ביי , בעל האניה היחיד שנשאר אתנו , החליט לצאת לקושטא בסירת משוטים ולחזור ל"סקריה" כאשר תעבור שם . הוא יצא בסירה אך לא הצליח לחזור משום שנאסר על ידי המשטרה המקומית , שלא הבינה את כל הענין כולו . כך המשכנו בדרכנו לארץ באיו עמנו מכל בעלי האניה כי אם אותה בחורה תורכיה שהיתה המתורגמנית שלנו בזמן השיחות ברומניה . אגב : השלטונות הבריטיים בארץ חשבו שהיא מעפילה והכניסו אותה למחנה הריכוז בעתלית , וממנו שוחררה רק לאחר חדשיים ימים במאמצי הממשלה התורכית . לקושטא הגענו ביום 7 בפברואר . הקהילה המקומית שלחה לנו מזון בשפע . בייחוד שמחו האנשים על תפוחי הזהב . אפייני הדבר שהקהילה הדגישה כי המזון זה לא נמסר למפקדת האניה אלא לחמישה אנשים פרטיים שבמקרה היו להם מכרים בקושטא . אפייני הוא גם ליחסים בין המפקדה לנוסעים שאת כל המזון שלא חולק מיד מסרו החמישה למחסן הכללי . ושוב עלי להדגיש שלדעתי לא היה אפילו הנרגן הגדול ביותר יכול לבוא בטענות על ניהול המחסן בידי ארנסט הרטמן . אלוהים עדי שלא חסרו נרגנים . היו שנים שהציקו לנו במיוחד : אחד שולץ ואחד אורפלדר . נפרענו מהם בקושטא באופן המוצלח ביותר . שני אלה החליטו שאינם רוצים שיורידו אותם באמצעות אניות הורדה "כמו שזממו הרביזיוניסטים . " הם לא בטחו כלל באניות הללו והחליטו לשלוח מקושטא מברק לארץ ישראל שייתפס על ידי השלטונות בארץ ובו יהיו פרטיה של תכנית נסיעתנו , כדי שץדעו האנגלים איפה לתפוס אותנו לפני שנעבור לאניות ההורדה . הם שכנו בקומה א' במחסן השני . בקומה ד' מעליהם היה
|
סוכנות סטימצקי בע"מ
|
|