|
|
Page:189
אלוהים יודע אין . יום יום גדל קהל המעפילים ברחובות העיר , ובלילות היו מנסים להתגנב ל"סקריה . " אחדים הצליחו ( למשל , השבעה של רנארט . ( לאחרים עזרנו , וחלק מהם נשארו . אך על כך בפרק הבא . באותה תקופה אירע עוד מקרה שכדאי להזכירו : לאחר שאנשי "ספירולה" עברו ל"סטיפאנו" המוסקת , החליט גלעזר שיבוא גם הוא לבוקארשט כדי לעזור לצאת מן המבוי הסתום שבו נתקענו עם בעלי האניה התורכים , שדרשו עוד ועוד כסף . היה זה בזמן הקור הגדול ביותר 27 ) מעלות מתחת לאפס . ( הנהר היה מכוסה קרח ואף שוברות הקרח שבתו . רק הנמל הימי היה נקי מקרח , ושם עגנה אניה איטלקית גדולה וחדשה , "ערביה . " היתה זו אניית מטען ונוסעים בת 9 , 000 טון שנבנתה בשנת . 1938 היא עמדה לנסוע לקונסטנצה בדרך הים . גלעזר קיבל מן המשטרה רשיון לנסוע לבוקארשט . הדרך היחידה היתה לעלות ל"ערביה . " הוא עלה וישב שם בטרקלין וחיכה להפלגה . פתאום הופיע רב החובל האיטלקי , ראה את גלעזר ושאל מי הוא . הסבירו לו שזה אחד הפליטים היהודים והוא גירש אותו מהאניה . כשהגיע גלעזר לחוף , פגש ברב החובל של "סקריה" ( תורכי בשם עלי ) ובמפקד המשטרה של סולינה וסיפר להם על המקרה . הוא כעס , חירף וגידף , ואמר : " אתם תראו ! אלוהי העברים ינקום את נקמתי . אסון יבוא על האניה הארורה הזאת . " אחרי כן הלך למסעדה הראשית שבעיירה ושם המשיך לקלל . אמר לו ג'ונה : "וכי לא צר לך על עובדי האניה " ? גלעזר שבינתיים אכל מרק וחמתו שככה מעט , אמר : "טוב ! האניה תטבע , אבל האנשים יינצלו . " באותו ערב עלתה האניה על שרטון בערפל ונבקעה לשנים אך כל אנשיה ניצלו . בסולינה שמעו רבים את קללתו של גלעזר . אנשי'הים דרכם שהם מאמינים בדברים כאלה . במשך שבועות היתה זו שיחת העיירה .
|
סוכנות סטימצקי בע"מ
|
|