|
|
Page:91
היה להעניק לפעוטות את כל הזכויות ( על חשבון המבוגרים , כמובן , ( אך עם זאת גם ללמדם נימוסים . אמי אהבה לקבל אורחים . זמן רב ותשומת לב מרובה הקדישה להכנת המסיבות שערכה בדירתה מדי שבוע . ואנו כולנו אהבנו לבוא אליה ולהקשיב לסיפוריה המעניינים על קורות חייה הארוכים . זכרונותי הראשונים עליה הם עוד מרוסיה . בשנת 1917 גרנו בעיר ששמה הוסב אז מפטרסבורג לפטרוגראד . אבי היה אז עדיין כתב צבאי של עתון מוסקבאי , אך ברגע מסוים נטש את עבודתו זו והתמסר לתעמולה למען הגדוד . נשארנו ללא אמצעים , ואמי הלכה לעבוד כאחות מעשית בבית החולים הצבאי בעיר . היא נעזרה במקצת בעובדה שהיתה לה תעודת גמר של אוניברסיטה . היא סיימה את לימודיה בפקולטה לחקלאות של אוניברסיטת נאנםי ( צרפת ) בתואר מהנדס אגרונום . אך בשעת עבודתה באחת המכונות שבאוניברסיטה אירעה לה תאונה , וכתוצאה מכך הכרח היה להוציא אחת מכליותיה ; בשל כך לא יכלה להוציא לפועל את תכניתה המקורית לחיות חיי חקלאות בארץ ישראל . באותה תקופה התחתנה עם אבי , שאותו אהבה מילדותה . אבל אז כבר היו לה דאגות אחרות : כבד פה הייתי כשנולדתי , ולולא מסירותה נדמה לי שעד היום לא הייתי יודע לבטא שתי מלים כהלכה . היא טיפלה בי ועבדה כדי לפרנסני . ערב המהפכה הקומוניסטית הגדולה שלח לנו אבי כרטיסי נסיעה , ואנו יצאנו אליו לאנגליה בדרך נורווגיה - כדי להיפרד ממנו שוב ערב צאתו עם הגדוד לארץ . אלה זכרונותי הראשונים על אמי . העובדה האחרונה שאני זוכר נוגעת למכתב שקיבלתי ממנה ( בתאריך 12 באוקטובר - ( 1949 מכתב ער ומעניין , מלא הומור . הדבר האחרון שבו התעניינה היה ספר לימוד השפה העברית באותיות לטיניות , שחיבר אבי לפני מותו וקרא לו "תרי"ג מלים . '' ספר זה לא ראה אור בימיו , ורק לפני מותה נתפרסם בדרום אפריקה . אמי רצתה שאדפיס מהדורה שניה בארץ . לבה היה עם הלאטיניזציה של השפה העברית , כי מעולם לא עלה בידה להשתלט על האות המרובעת , בייחוד בלי ניקוד . ב 20 בדצמבר , כיומיים לפני הסוף , טילגרפה לי : "הודע טלגרפית באיזה מחיר ומתי תוכל לספק לי תרי"גים . " כנראה מצאה שוק לספר זה בארצות הברית , אך מברקה הגיעני אחרי מותה . ב 21 בינואר , כאמור , עוד ביקרה בחנויות . בעשר בלילה דיברו אתה הורי אשתי , שהתגוררו בדירה אחרת באותו הבית . באחת לפנות בוקר הרגישה ברע וטלפנה לרופא , ובחמש לפנות בוקר נפטרה בנוכחותו .
|
סוכנות סטימצקי בע"מ
|