|
|
Page:90
ואז יידע העם ויבין מה המדינה חייבת לאבי , ואז יעלו שניהם לארץ יחד תוך רצון והתלהבות מצד העם כולו . שאיפתה הגדולה של אמי היתה להוציא לאור את כל כתביו של אבי בעברית ואף באנגלית . לזאת הקדישה את כל זמנה ואת כל מרצה . גאה אני שהספקתי להודיע לה , כשבועיים לפני מותה , על סיום ההוצאה של סדרת עשרת הכרכים של כתבי אבי . שלחתי לה מברק מן הכנסת , בו בירכתיה לרגל צאת הכרכים האחרונים והעברת הבירה לירושלים . נסיונותיה להוציא את כתבי אבי באנגלית נתקלו בקשיים רבים . אמנם קיבלה עזרה למפעל זה מקופת התנועה ואף מידידים פרטיים , אלא שבענין עזרה זו חלה אי הבנה . ידידיה חשבו לתת לה בדרך זו כסף כדי שתוכל להתקיים , ואילו היא ראתה לה לחובה להשתמש בכסף זה להוצאת הספרים . ואכן בשנים האחרונות הצליחה להוציא לאור ארבעה או חמישה ספרים , אלא שהכספים שהועמדו לרשותה היו מעטים מכדי שתוכל לבנות מפעל הנושא את עצמו . הכספים הגיעו לידה קימעה קימעה והוצאו בהפסד . אני יודע שהיו תקופות ( אמנם קצרות ) שבהן סבלה חרפת רעב מפני גודל החובות של הוצאת הםפרים שלה , וגם אני לא בכל הצלחתי לבוא לעזרתה . בהזדמנות זו רצוני לציין צעד נאה שעשתה הסוכנות היהודית : במות אבי הקציבה הסוכנות לאמי תמיכה חדשית כלאלמנת אחד הראשונים . יעצתי לאמי לקבל את התמיכה הזאת , כי ראיתי כאן ביטוי נדיר של יחס הוגן ליריב שנפל . יעצתי לה לקבל , והחלטתי ללמוד מכאן לקח לגבי התנהגות לעתיד . אמי קיבלה את התמיכה , אולם רק בעד עבודת משרד הוצאת הספרים שלה . ואולם , כאמור , על אף הכספים הללו חסרו לה עדייו אמצעים להקמת מפעל רציני . אמי ידעה שפות וידעה להתהלך עם הבריות וליצור לה קשרים וידידים בין גדולי האומות . ב , 1945 כשנאסרתי בתורכיה והוסגרתי לידי האנגלים , הצליחה אמי להגיע עד הבית הלבן של רוזוולט בנסותה להפעיל לחץ אמריקאי לשיחרורי . ואמנם הצליחה במאמציה ; שוחררתי רק כדי לחזור ולהישלח לסודן . אולי ציירתי את אמי בחומרה יתירה . לאמיתו של דבר , לא היתה אשה פוליטית , עסקנית . היא היתה בחורה ואחר כך אשה - עליזה וגנדרנית . היא אהבה חברה וידידים , מלבושים נאים ותיאטרון . אך עם זאת בער בה כאש הרצון להשלים את מפעלי אבי . אפיינית היתה גם מסירותה למשפחתה , בייחוד לאחיה שנפטר בניו יורק שנתיים לפניה . כן גדולה היתה אהבתה לנכדתה . כשנפרדנו לאחרונה , אשתי ואני , אמרה לנו על בתנו , "תזכרו כי לקטנה יש לב קטנטן , תנהגו בה ברכות , אל תנזפו בה . " זכור לי שמעולם לא הרימה עלי יד להכותני ( פרט לפעם אחת , כאשר בהיותי בן ארבע סטרתי על לחיה . ( היא אהבה ילדים ומעולם לא עברה על פני תינוק בלי שתחייך אליו . לדעתה , צריך
|
סוכנות סטימצקי בע"מ
|