|
|
Page:77
מפות , ניירות שקופים המורכבים על גבי מפות כדי לרשום את השמות העבריים של המקומות השונים . מפות , מפונים , מילונים וסתם ספרים ונירות היו פזורים על כיסאות , על הארון , על הרצפה , והיה רק כיסא אחד שעליו היה אבי יכול להציע לאורחת לישיבה . אך למרבה הצער הניח לפני כן על הכיסא תפוח זהב מקולף ומחולק לשני חצאים . הגברת ה תה לבושה בגד ולזז משי מבריק ודק , הדוק לגיזרה , לפי אופנת אותה שנה . אני זוכר את הבעת פניה כשנוכחה לדעת שמושבה רטוב . אינני יודע מה סיפרה עלינו , אבל אני זוכר שאמי אמרה פעם שסיפורה מוגזם בכל זאת מאד . דירה זו היתה ברחוב זה לה טומכ איסואר מס' , 71 רחוב אפל בייבע הארבעה עשר . לאחר שנה שנתיים עברנו משם לרחוב אחר באותו רובע , רחוב מרייה דאוי , ושם גרנו עד הסוף . אני התחלתי ללמוד צרפתית , והדבר עלה בידי בקלות . אולם את עיקר לימוד המשכתי בעברית עם מורה פרטי , שהכין אותי אז לכניסה לכיתה המתאימה של בית הספר הריאלי העברי בחיפה . הוא כתב מכתב לד"ר בירם , מנהלו הנודע של בית הספר , וביקש פרטים על האפשרות לקבל אית לשם . כשב 196 <) נכנסתי ללמד מתימטיקה בבית ספר זה ( בתוך השאר , כדי לממן את שכר הלימוד של שני ילדי שלמדו שם , ( מצא אחד מחברי לעבודה את המכתב באחד התיקים הישנים של בית הספר . לחיפה עמדנו לנסוע "בשנה הבאה . " אולם השנים עברו ולא נסענו , והדבר נמאס עלי . בקיץ 1926 החלטתי להיכנס לבית ספר צרפתי . אני אומר שאני החלטתי , כי הדבר היה ממש למרות רצונו של אבי , ששנא בתי ספר מימי ילדותו ולא ראה כל צורך בלימודים פורמאליים . בצרפת בחינת הבגרות מתחלקת לשני חלקים , ששנה אחת לפחות צריכה לעבור ביניהם . החלטתי לגשת לחלק א' של בחינות הבגרות במגמה הריאלית במועד הסתיו של אותה שנה . נרשמתי בבית'הספר ללימודים בהתכתבות והתחלתי לפתור בעיית ולכתוב חיבורים ולשלוח אותם בדואר למורי האלמוניים . להפתעת אבי , קיבלתי ציונים משביעי רצון ובמתימטיקה אפילו מעל לזה . אבי לקח אותי לשיחה ואמר לי שקודם לא דאג , כי חשב שאין לי כל סיכוי להצליח , אבל עכשיו נראה שאנ מתקדם ברצינות ולכן עלי להבין שבית ספר הוא אחריות ועול קשה , ואץ זה פשוט כלל ועיקר . אני עמדתי על שלי והמשכתי להתכונן ובסוף אותו קיץ נגשתי לבחינה , בהיותי בן 15 ו 9 חדשים . גיל מיזער בבחינה זו היה 16 שנה , ונאלצתי לבקש ולקבל "היתר גיל . " אולם בבחינה עצמה נכשלתי : לא היה ל כל נסיין בדברים כאלה , וגם צרפתית עדיין לא ידעתי די הצורך . אחת השגתי , מכל מקום : היתה לי תעודה של מי שנכשל בבחינת בגרות . זו היתה התעודה האקדמית היחידה שהספקתי לרכוש משך כל חיי הארוכים עד אז . עם זאת ,
|
סוכנות סטימצקי בע"מ
|