|
|
Page:76
תקופת פאריז ה עכשיו בסוף תקופה דצמבר לזכור הצרפתית את 1923 תקופה נמשכה ואני אני יצאתי אצלי נתקל למעלה ממנה בקושי בקיץ מעשר מוזר . 1934 שנים הדבר . . שכשאני הגענו מגיע לידי לצרפת מנסה כך שכשאני פוגש אנשים שאתם הייתי אז ואגו מעלים זכרונות , כמעט תמיד מתברר שאינני זוכר את הדבר . ייתכן שהסיבה היא שבתקופה זו למדתי , ובמיוחד מתימטיקה , ולכן שאר המאורעות לא השאירו בי רושם כמעט . אולם לי נראה כי הסיבה היא שבעיני היתה התקופה מעין תקופת מעבר והמתנה ; תקופה של הכנה לקראת החזרה לארץ . מנקודת המבט של הספר שאני כותב עלי להצטער על מצב זה , כי בתקופה זו דווקא רבו המגעים שלי עם אבי , וברור לי בי רבות העובדות המעניינות שנשכחו ממני כיום . כשהגענו לפאריז , אמי ואני , שכר לנו אבי , שהגיע לשם כמה ימים לפני כן , שני חדרים במלון בסביבת תחנת הרכבת מונפארנאס . שם נשארנו כמה שבועות . למלון זה הזדמן לי לחזור עוד פעם אחת : כאשר בשנת 1947 הגיע אליהו לנקין לפאריז , אחרי בריחתו הנועזת ממחנה ההםגר באריתריאה , עלה בדעתי משום מה לשכור לו חדר במלון זה . אינני יודע מדוע , כנראה פשוט התחשק לי לראות את המקום שנית . אחרי המלון הזה שכרנו דירה שהיתה שייכת לגברת אולניקוף , אשתו הגרושה , כמדומה של מייסד הדר'הכרמל . היו בדירה ארבעה חדרים , אולם אחד מהם שימש לבעלים הקודמים פח אשפה : נראה שבמקום לרדת שלוש קומות עד למזבלה ה"רשמית" היתה הגברת פותחת כל אותו חורף את הדלת ומטילה את האשפה לתוך החדר . כשהגענו כבר היתה ערימת הזבל בחדר כה גדולה עד שהדלת לא היתה נפתחת אלא כדי כמה סנטימטרים בלבד . אמי התרשמה מאד מענין זה , וכנראה הפיצה את הסיפור ברבים , למרבה התמרמרותה של גב' א . אולם זו מצאה הזדמנות להתנקם באמי : היא הגיעה לביקור בדירה שעה שאבי עסק בהכנת האטלס העברי . הוא עבד בחדר האורחים והחדר היה מלא ניירות ,
|
סוכנות סטימצקי בע"מ
|
|