|
|
Page:64
ביניהם . במתכוון לא סיפרו לי זאת . דודתי , אחות אבי , שהיא הפדגוג במשפחתנו ( עד היום הזה ) באשר היתה מנהלת של בית הספר לבנות של משפחות טובות בעיר מולדתי אודיםה , התנגדה . אמנם לא הייתי "בת של משפחה טובה , '' אך בכל זאת שמעה אמי בקולה ולא סיפרה לי דבר , פן יעשה הדבר רושם מדכא על הילד , שאביו יושב בבית הסוהר . ידעתי על גיבורי ה"הגנה . " אמרו לי כמדומה שאבי נסע לתל אביב . בכל אופן , לא דאגתי . מוזר שזוכר אני שערב אחד היה- צילצול בדלת . פתחתי וראיתי שהאורח הוא סטורס , מושל ירושלים הבריטי . קראתי אחר כך בכתבי אבי , ואף סופר לי , שהוא בא לקחת את אמי לביקור בבית הסוהר , ערב העברת האסירים למצרים . את סטורס ראיתי עוד פעם נוספת כעבור חדשים אחדים , כשחליתי ב"קדחת שחור השתן , " שקיבלתי בשעת ביקור בעכו , והוא בא אל אבי שעתה זה השתחרר . סטורס נכנס לחדרי ואמר לי שכאשר אבריא יזמין אותי אליו , לבית המושל ( היה זה , כמדומה , בבית שבו נמצא עתה בית החולים ויקטוריה אוגוסטה על הר הזיתים , ( "ומשם , " אמר , "אראה לך את ארצך . " למחרת יצאה אמי באותה הרכבת שהובילה את האסירים למצרים . כיום אני יודע שהם הגיעו עד קנטרה בלבד , אך היא המשיכה עד קאהיר ואחר כר בחזרה , לאחר שהתברר לה שהגנרל אלנבי , המושל הבריטי של מצרים , לא רצה לקבל את "הפושעים מפלשתינה . " היא סיפרה שהיתה עמה מזוודה אחת בצורת קופסת כובעים ובה "סמוקינג" בשביל אבי ושמלת ערב שלה , היות ובשעת השיחה שהיתה לה עם אבי ב"מוסקוביה" החליטו שכל עניו ההעברה למצרים איננו אלא נסיון לנהל אתם שיחה פוליטית . שוב , כל זה נודע לי לאחר זמן רב . אותי העבירו בינתיים לבית ידידי , משפחת אטינגר , שגרו בבית ערבי , בנוי למחצה , במושבה האמריקאית שמאחרי קברות המלכים . ביתם היה הבית האחרון מול הר הצופים , ונדמה לי שעודו קיים אלא שבנו עליו עוד קומה . שלא בביתנו , היה זה בית ובו קצת רהיטים . ( לנו , פרט למיטות ארעיות אשר מר ש . ז . זלצמן , שהיה בעל הדירה למעשה , השיגן בהשאלה אי שם , היה כרכוש משפחתי ממש רק שולחן קטן , "דמשקאי , " עם מגש ומנורת נפט . אבי סיפר לי אמנם כי יש "לנו" גם סוסה , שאותה ירש מהגדוד , אבל אותה לא ראיתי מימי . ( ובכן , בית אטינגר היה בית בורגני בהשואה לביתנו . צועני כמוני , שמאז זכרתי את עצמי לא ישבתי אלא בדירה מרוהטת ארעית , וגם זאת לא יותר מחדשים אחדים , עשתה דירת אטינגר רושם כביר . היו לי בבית זה גם חברים טובים : יוסף ותרצה ומרדכי , המבוגר מאתנו במספר שנים . לבית היתה חצר פנימית , והחדרים נפתחו כולם לתוכה . גן עדן ממש ! גן עדן היה מעוד סיבה אחת : משפחת אטינגר קיבלה הוראה חמורה מדודתי
|
סוכנות סטימצקי בע"מ
|