|
|
Page:62
העגלון לפרוק את המזוודות ולהוריד את הנוסעת . אבי ניגש להסביר כי זאת אמו , אך הגנרל לא התחשב בכך , גער בו , התישב בכרכרה ונסע . לאחר מכן אילץ אבי את הגנרל להתנצל בפקודת המטה הראשי , אך בינתיים דיכא המקרה הזה את כולנו . ואמנם המקרה בישר רעות . לא עברו ימים רבים והתחילו מאורעות ירושלים של 1920 ( תר"פ . ( אך לפני המאורעות אירע עוד משהו שהשאיר עלי רושם רב : השלג הגדול של אותה שנה בירושלים , שכמותו לא ראתה עירנו שוב משר עשרות בשנים . העיר כוסתה לבן והיו מקומות שבהם הגיע לעומק שני מטרים ויותר . הכל התגייסו לעבודת פינוי השלג מהגגות ( כדי למנוע התמוטטות ) ומלפני הדלתות , כי אזרחים רבים נלכדו במשך הלילה בבתיהם ובבוקר לא יכלו לפתוח את דלתות הבתים . גם הורי נחלצו שניהם למלחמה ב"בוץ הלבן . " אמי לבשה מכנסיים ( דבר בלתי רגיל בתקופה צנועה זו ) והתעטפה כמנהגה ברוסיה הקרה בשעתו והם יצאו בדרכם לשכונה הקרויה "המושבה האמריקאית , " השוכנת מימין לכביש המוליד להר הצופים . שם התגוררה משפחת אטינגר , ולהם נולדה אז תינוקת בשם מרים . הורי חששו כי חסר להם מזון , ויצאו לדרך כדי לעזור להם . אבי צעד קדימה כשהוא עושה דרכו על גבי גדר רחבה של חצץ שנתמשכה לאורך הכביש עשרות מטרים ואמי הלכה אחריו . לפתע מעדה ונפלה מן הגדר וממש טבעה בשלג . אבי משה אותה משם , במשכו אותה ברגליה . גם הרפתקה זו , שעליה סיפרו לי בשובם הביתה , נשארה חרוטה בזכרוני כמאורע חשוב מן הימים הללו רדופי ההתרחשויות .
|
סוכנות סטימצקי בע"מ
|
|